קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

פרשת קרח

פרשת קרח

ברית מלח

לספר בקטלוג הספרייה

לספר בקטלוג הספרייה

פרשת קרח עוסקת בניסיונם של קרח ועדתו לערער על כהונתו של אהרן. כדי לאשש את מעמדו של אהרן, מודיע הקב"ה על 24 מתנות כהונה הניתנות לאהרן ובניו. הבטחה זו מחוזקת בברית מיוחדת 'ברית מלח'.

כנאמר בפרשה:
"כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים, אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק-עוֹלָם: בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה', לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּך"
(במדבר יח, יט)ְ.

מסביר רש"י:
"ברית מלח עולם – כרת ברית עם אהרן בדבר הבריא ומתקיים ומבריא את אחרים: ברית מלח – כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם".

גם בקרבנות נאמר ביטוי זה:
"וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח:"
(ויקרא ב, יג).

וכן על מלכות בית דוד:
"הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח" (דברי הימים י"ג ה).

המלח משמש מרכיב חיוני במזון לטיבול ולשימור. כמו כן: "נהגו להניח מלח על השולחן לפי שהשולחן דומה למזבח והאכילה כקרבן ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח" (שולחן ערוך אורח חיים סימן קסז, ח).

ביהדות נודעת למלח חשיבות בתהליך הכשרת הבשר. את הבשר צריך להדיח מדם, להשרות במים נקיים ואז למלוח אותו, כדי שהדם יצא מהבשר. הלכות אלו נשנו בשולחן ערוך יורה דעה. בפועל, הנשים הן שעסקו בהכשרת הבשר והן כמובן לא למדו את השולחן ערוך. לכן נכתבו ספרי הדרכה מיוחדים לנשים בשפה עממית, כדי שידעו להכשיר את הבשר כהלכתו. אחד הספרים נקרא ברית מלח אשר נכתב בידי רבי יום טוב ליפמן הלר (של"ט-תי"ד; 1654-1579), והתפרסם בחיבורו תוספות יום טוב על המשנה. רבי יום טוב ליפמן הלר היה מתלמידיו של המהר"ל מפראג. כיהן כרב בניקלשבורג ובעיר וינה. אחרי עלילה נאלץ לעבור לפולין ובה כיהן בערים לובלין, בריסק וקרקוב.

קול בן לוי

קול בן לוי, רפאל בן אליהו הלוי, קושטא, 1727



 לצפייה בכתב היד

קול בן לוי, רפאל בן אליהו הלוי, קושטא, 1727

לצפייה בכתב היד

פרשת קרח, עוסקת בערעורו של קרח על מעמד הכהונה. כתוצאה מכך חוזר הקב"ה ומאשש את מעמדו של אהרן הכהן: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק-עוֹלָם" (במדבר יח, ח). מסביר רש"י: "משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין. בא אחד וערער על השדה. אמר לו המלך: כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך, הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין. אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם, ולכך נסמכה פרשה זו לכאן".

​תפקידי הלויים, זכויותיהם וחובותיהם הוגדרו אף הם: "וְגַם אֶת-אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרֲתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת:  וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל-הָאֹהֶל אַךְ אֶל-כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל-הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ וְלֹא-יָמֻתוּ גַם-הֵם גַּם-אַתֶּם:

 

וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא-יִקְרַב אֲלֵיכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת-אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַה' לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד: וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת-כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל-דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת-כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" (במדבר יח, ב-ז).
 
אחד מתפקידי הלויים הוא שמירת המקדש. כפי שסיכם זאת הרמב"ם: "שמירת המקדש מצות עשה, ואף על פי שאין שם פחד מאויב, ולא מליסטים. שאין שמירתו אלא כבוד לו; אינו דומה פלטורין שיש עליו שומרין, לפלטורין שאין עליו שומרין. ושמירה זו, מצותה כל הלילה. והשומרין הם הכוהנים והלויים, שנאמר: "אתה ובניך איתך, לפני אוהל העדות"  (במדבר יח,ב)  כלומר אתם תהיו שומרין לו. והרי נאמר "ושמרו את משמרת אוהל מועד"  (במדבר יח,ד), ונאמר "והחונים קדמה לפני אוהל מועד מזרחה משה ואהרון ובניו, שומרי משמרת המקדש" (במדבר ג, לח).
 
המשניות הראשונות במסכת מידות מתארות את חלוקת הגזרות בין הכהנים והלויים בשמירת המקדש ואת הפיקוח שנעשה על השומרים על ידי הממונה – 'איש הר הבית'.
 
משנה א
בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִין בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
בְּבֵית אַבְטִינָס, וּבְבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבְבֵית הַמּוֹקֵד.
וְהַלְוִיִּם בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד מָקוֹם::
חֲמִשָּׁה, עַל חֲמִשָּׁה מִשַּׁעֲרֵי הַר הַבַּיִת;
אַרְבָּעָה, עַל אַרְבַּע פִּנּוֹתָיו מִתּוֹכוֹ
חֲמִשָּׁה, עַל חֲמִשָּׁה מִשַּׁעֲרֵי הָעֲזָרָה
אַרְבָּעָה, בְּאַרְבַּע פִּנּוֹתֶיהָ מִבַּחוּץ
אֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַקָּרְבָּן,
וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַפָּרֹכֶת,
וְאֶחָד לַאֲחוֹרֵי בֵית הַכַּפֹּרֶת.
 
משנה ב
אִישׁ הַר הַבַּיִת
הָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר,
וַאֲבוּקוֹת דּוֹלְקִין לְפָנָיו,
וְכָל מִשְׁמָר שֶׁאֵינוּ עוֹמֵד, וְאוֹמֵר לוֹ:
"אִישׁ הַר הַבַּיִת, שָׁלוֹם עָלֶיךָ"
נִכָּר שֶׁהוּא יָשֵׁן, חוֹבְטוֹ בְמַקְלוֹ
וּרְשׁוּת הָיָה לוֹ לִשְׂרוֹף אֶת כְּסוּתוֹ
וְהֵן אוֹמְרִים
"?מַה קּוֹל בָּעֲזָרָה"
קוֹל בֶּן לֵוִי לוֹקֶה וּבְגָדָיו נִשְׂרָפִין"
שֶׁיָּשֵׁן לוֹ עַל מִשְׁמָרוֹ"
רְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
פַּעַם אַחַת מָצְאוּ אֶת אֲחִי אִמָּה יָשֵׁן
וְשָׂרְפוּ אֶת כְּסוּתוֹ..
 
הרב רפאל בן אליהו הכהן (תס"ב-תפ"ד; 1724-1702), היה תלמיד חכם צעיר באיזמיר. למד אצל הרב יצחק הכהן רפפורט (תמ"ה-תקט"ו; 1755-1685), מחבר הספר 'בתי כהונה'. נפטר בקיצור ימים. בנו שנולד אחרי פטירתו ונקרא על שמו, נפטר בינקותו. האב השכול ר' אליהו החליט להדפיס את דברי התורה של בנו בספר בשם 'קול בן לוי'. שנדפס בקושטא בשנת תפ"ז (1727).
 
לפניכם הסריקה של שער הספר קול בן לוי, קושטא, 1727

מתנות כהונה

מדרש רבה עם פירוש מתנות כהונה, יששכר בר בן נפתלי כ"ץ, דפוס פרנקפורט דאודר תס"ה, 1705

מדרש רבה עם פירוש מתנות כהונה, יששכר בר בן נפתלי כ"ץ, דפוס פרנקפורט דאודר תס"ה, 1705

פרשת קרח, עוסקת באחד המשברים החמורים שאירעו בתקופת המדבר. קרח ועדתו ערערו על הלגיטימיות של שליחותו של משה. כפי שאמר משה:

"וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי-לֹא מִלִּבִּי: אִם-כְּמוֹת כָּל-הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל-הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי: וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'." (במדבר טז, כח-ל).

​אכן, העונש הכבד של בליעת דתן ואבירם עם נשיהם, בניהם וטפם הותיר רושם רב:

"וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ: וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל: וְכָל-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן-תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ." (שם, לב-לד).

רש"י מעיר: "בא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, וב"ד של מעלה עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים".

אחד הנושאים החשובים שעלו מהמחלוקת הייתה כהונתו של אהרן. האם אהרן זכה בכהונה רק בגלל קרבתו למשה, או שהוא נבחר על פי ה'? האם הוא הוא ראוי לה בזכות סגולותיו ומידותיו התרומיות?

בסוף הפרשה הקב"ה מדבר עם אהרן, מציג בפניו את חובותיו ומפרט את זכויותיו ככהן: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק-עוֹלָם" (במדבר יח, ח)

מסביר רש"י: "משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין. בא אחד וערער על השדה. אמר לו המלך: כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך?, הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין. אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם, ולכך נסמכה פרשה זו לכאן".

דווקא הערעור על מעמדו של אהרן, גרם לחיזוקו וניתנה פרשה מיוחדת לביסוס הכהונה של אהרן לדורות.

רבי יששכר בר בן נפתלי כ"ץ נולד בקרקוב בשנת ר"ץ (1530) לערך. בספרו 'מראה כהן', ליקוט של מאמרים קצרים מספר הזוהר, הוא מזכיר את הרמ"א: "נתבאר לי ליתן הדס בתוך הבשמים שמריחים בה במוצאי שבת, וכן ראיתי נוהג מורי הגאון מהר"ר משה איסרליש". רבי יששכר בר התיישב בשברשין (דרומית ללובלין). פירושו 'מתנות כהונה' על מדרש רבה נחשב כפירוש הבסיסי על המדרש, בדומה לפירוש רש"י על התלמוד. הספר נדפס לראשונה בקרקוב בשנת שמ"ח (1588).

רבי דוד קונפורטי, בספרו 'קורא הדורות', מספר שקברו של רבי יששכר בר נמצא בחברון על יד מצבתו של רבי אליהו די וידאש, מחבר הספר 'ראשית חכמה'. לעומתו טוען יעקב רייפמן, יליד שברשין, שמצא את מצבתו של רבי יששכר בר בעירו והעתיק את נוסחה בקונטרס 'אהל יששכר':

יזכר שם האיש מוהר"ר ישכר כהן,
שהרבה לבאר התורה כהנה וכהנה,
שפתי כהן שמרו לדעת מה יעשה בהן,
כאלה מזהיר לזהר בספר 'מראה כהן',
רב פעלו בפירוש הרבות 'מתנות כהונה'.

ד"ר יהודה ברנדס, בחיבורו "כתב-יד הירושלמי של בעל מתנות כהונה", מביא את שתי הדעות, אך לא מכריע ביניהן.

לפניכם צילומי השערים של: מדרש רבה עם פירוש מתנות כהונה, דפוס פרנקפורט, דאודר תס"ה (1705); אהל יששכר, פרמישלה, 1887; ועבודתו של יהודה ברנדס, ירושלים, תשמ"ח (1988).

אהל יששכר, יעקב רייפמן, פרמישלה 1887

אהל יששכר, יעקב רייפמן, פרמישלה 1887

כתב יד הירושלמי של בעל מתנות כהונה, יהודה ברנדס, ירושלים, תשמ"ח, 1988

כתב יד הירושלמי של בעל מתנות כהונה, יהודה ברנדס, ירושלים, תשמ"ח, 1988