פרשת בהעלותך

פנים מאירות

פרשת בהעלותך פותחת באור המנורה: "דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרֹת אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח, ב). בהמשך הפרשה בני ישראל מתלוננים על המן ותובעים בשר: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: זָכַרְנוּ אֶת-הַדָּגָה אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים וְאֶת-הַשּׁוּמִים: וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ" (במדבר יא, ד-ו). התורה משבחת את המן: "וְהַמָּן כִּזְרַע-גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח" (שם, ז).

​חז"ל במכילתא לפרשת בשלח מעירים על ההבדל בין המן לשליו: "ובקר וראיתם -מכאן אתה למד, שבפנים מאירות ניתן המן לישראל. השלו ששאלו ממלא מעיים ניתן להם בפנים חשכות, אבל המן ששאלו אותו כהלכה, ניתן להם בפנים מאירות".

הבקר המאיר הוא זמנו של המן שהוא הכרחי לקיומו של האדם. לעומת זאת הבשר שהוא מותרות ניתן בלילה בחשכה.

רבי מאיר בן רבי יצחק איזנשטט (ת"ל-תק"ד; 1744-1670) נולד בפולין. אמו הייתה בת אחותו של רבי שבתי הכהן בעל הש"ך על יורה דעה וחושן משפט. כיהן כרב בשידלובצא שבפולין. עבר משם לאשכנז והתמנה לראש ישיבה בוורמייזא. לאחר מכן כיהן כרב בפרוסניץ שבמורביה (צ'כיה). שם גדל ביתו רבי יהונתן אייבשיץ. בשנת תע"ז (1717) עבר לאיזנשטט, הקהילה המרכזית של 'שבע הקהילות' שבמחוז בורגלנד שבאוסטריה, על שמה נקרא שם משפחתו איזנשטט. ספרו המפורסם הוא פנים מאירות, הכולל שאלות ותשובות וחידושים על הש"ס. נדפס לראשונה באמשטרדם תע"ה-תצ"ח (1738-1715).

שלוים מן הים

פרשת בהעלותך מתחילה במצוות הדלקת המנורה על ידי אהרן, ממשיכה בקידוש הלוויים ומתארת את הפסח שנעשה בהר סיני. התורה מספרת לנו על ארגון המחנה באמצעות החצוצרות. אחרי שהייה של קרוב לשנה בהר סיני, ניתן האות לתזוזה. התיאור הוא חגיגי:

"וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת: וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן: וַיִּסְעוּ בָּרִאשֹׁנָה עַל-פִּי ה' בְּיַד-משֶׁה" (במדבר י, יא-יג)

ישנן קהילות שקוראות את הפסוקים המתארים את המסע במנגינה מיוחדת. הציפיות היו גדולות כפי שכותב רש"י על הפסוק נוסעים אנחנו אל המקום (שם, כט): "מיד עד שלושה ימים אנו נכנסין לארץ, שבמסע זה הראשון נסעו על מנת להיכנס לארץ ישראל, אלא שחטאו במתאוננים".

​עם ישראל התלונן על מחסור בבשר, והקדוש ברוך סיפק להם את השלו. לכאורה, מייד כשיצאו ממצרים היה להם שלו. כפי שנאמר: "וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת-הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה" (שמות טז, יג). הרמב"ן מסביר:

"ויאמרו מי יאכלנו בשר –כי לא היה לכל העם בשר לאכול בכל יום, אע"פ שאכלו ממנו פעמים רבות. והיה למקצתם מקנה ואכלו ממנו הגדולים, כמנהג המחנות ומקומות היוקר. אבל בדגים אמרו (פסוק ה): זכרנו את הדגה, כזוכר הנשכחות, כי לא אכלו דגים מיום צאתם ממצרים ועד הנה" (במדבר יא, ד).

השלו היה המגיע לפעמים, בכמות קטנה. וכך גם מסביר זאת הרמב"ן בפרשת בשלח:

"ויתכן שהיו גדוליהם לוקטין אותו, או שהיה מזדמן לחסידים שבהם, וצעיריהם היו תאבים לו ורעבים ממנו, כי לא יספר בשלו וילקטו המרבה והממעיט כאשר אמר במן, ולכך אמר שם (במדבר יא ד): והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה, ואמר (שם): וישובו ויבכו גם בני ישראל, שהיו גם מהם בוכים לו ולא כלם, ואז נתן להם ממנו לרוב מאד, כאשר אמר (שם לב): הממעיט אסף עשרה חומרים, ואכלו חדש ימים בשפע ההוא ושב לעניינו הראשון" (שמות טז, יב).

הרב שלמה זלמן נטר, יליד הונגריה שעלה לירושלים, עסק רבות בדקדוק ובמסורה וכתב פירוש על פירוש רבי אברהם אבן עזרא לתורה. בשנת תרי"ט השתתף בהדפסת מהדורה חדשה של התורה בוינה. הדפסה זו נחשבה כיפה ומהודרת עם המסורה והמפרשים. רבי שלמה זלמן נטר צרף לה את פירושו על האבן עזרא. בנו, רבי יעקב מרדכי נטר, נדד בעולם והגיע עד לסין והונג קונג, ומשם המשיך במסע ימי שארך 74 ימים עד שהגיע לקליפורניה. בסן פרנסיסקו כיהן זמן מה כדרשן. את דרשותיו ודרשות אביו ריכז בספרו שלוים מן הים; ראשי תיבות: ש'למה ו'בנו י'עקב מ'רדכי מ'משפחת נ'עטטער ה'' י'יהל מ'אורם. בסוף הספר הדפיס שירים שחיבר ובהם שיר שכתב לכבוד השלמת הדפסת חמשה חומשי תורה שהדפיס אביו.