״קצת אסוכה מעא פסח״: תעתיק ותרגום
סיפור הסוכה ופסח, למעשה מריבת פסח וסוכות
המקור: כ"י הספרייה הלאומית בירושלים Heb. 5477, דפים קכג, א - קכו, ב ממכנאס, המאה ה־19.
הדרה ותרגום של השיר: יוסף שיטרית
1. אנא יא לזוואד גֿאדי לחרק'א* / ולגּית עמי פסח בזוהד ודרגּא;
וסייפֿו פֿידו גֿאדי לסוכּה, / ודנא יהדמהא בלפֿיסאני.
[=הלכתי, הו אנשים טובים, בדרכי למרוץ הסוסים, נתקלתי בדוד פסח מלא מרץ וגבורה;
חרבו שלופה בידו, הולך לסוכה בכוונה להרוס אותה בקרדומו.]
*לחרק'א: מרוץ סוסים בליווי יריות באוויר מרובים ישנים הנפוץ במרוקו; המשחק מכונה היום 'פנטזיה'.
2. אזראת וכּלמתו בכּלאם לדיד: / לאהּ, יא פסח, בן עמי לעיד,
דראב בידיךּ לא תדראב בלחדיד; / מא תהדם אסוכּה, יא פֿרך לגֿזלאני.
[=רצה הסוכה לקראתו ופנתה אליו במתק לשון: בבקשה ממך, הו בן דודי פסח,
הכה בידך אל תכה בברזל שבידך; אל תהרוס את הסוכה, הו עופר איילים.]
3. קבדנא פסח וגּליס ותכּא, / וקאלהום: שמעו מני, יא זמאעא למבארכּא,
אנא כּא נדעי ליכּום אסוכּה, / פֿכֿמסתאס פֿתשרי תחתאז תזיני.
[=אחזנו בפסח, הוא התיישב ונשען לרווחה. אמר לנוכחים: הקשיבו לי, קהל מבורך,
אני מגיש לפניכם תלונה נגד הסוכה, בחמישה עשר בתשרי היא חייבת להתייצב לפניי.]
4. פֿלחין אסוכּה כּאנית מחתאלא / ועלא לכֿסום כּאנית עוואלא.
קאלית: למות כּאיינא ועלאס נזיד אדלא, / נסבאר לפסח יזי יעאיירני?
[=למועד הנקוב הסוכה המתינה ובאה מוכנה היטב למלחמה.
אמרה: סופנו למות ולמה להוסיף על כך השפלה, לסבול את פסח והשמצותיו?"
5. קאלתלו אס ביני וביניךּ, יא וולד בן עמי? / פסח איסמיךּ וסוכּה איסמי.
עלאס כּא תפֿדאח ביא? מא בית סי תקאדי תחסמני, / קדאם אנאס תזי תעאיירני?
[=אמרה לו: מה לי ולך, אתה בן דודי? פסח שמך וסוכה שמי.
למה אתה גורם לי בושות? עוד לא סיימת לבייש אותי, להשמיץ אותי ליד אנשים?]
6. נפֿקאע עמי פסח וקאם בזהאלא, / קאלהא, סיר עני יא האדיךּ למהבולא,
סאעייא ודלילא, גֿר נוואלא / דלקסאב ולחטיב ועוואד לערבאני.
[=התעצב דוד פסח, קם בסערה ואמר לה: הסתלקי מעל פניי, משוגעת אחת,
קבצנית בזויה, כולך סוכת קני סוף וענפים ובדי ערבה.]
7. כּיף יטרא פֿיךּ, יא סוכה, אילא תעאנדני / וואנא על לעייאד רבי פֿדלני?
אסיר ולהיבא ליא יוואתיני. / פסח [הוא] לה', ישראל סמאווני.
[=למה את מצפה, הו סוכה, כשאת מתגרה בי, שעה שמכל החגים האל העדיף אותי?
יופי ויוקרה יאים לי. "פסח הוא לה'", קראו לי בני ישראל.]
8. אלביות מזווקין ולפֿראסאת מתלוקין; / כּיסאן נקיין וסמאייע מסעולין;
באנו ישראל קבל סהאר מחתאלין, / כּביר וסגֿיר עשיר ועני.
[=הבתים מקושטים והמצעים פרושים; הכוסות נקיות והנרות דולקים
בני ישראל מלפני חודש מוכנים, גדול כקטן, עשיר ועני.]
9. כּתורית באבוניז מעא רהוט אריחאן / ונעאת כֿודאר סופֿאר וחומאר;
אנוואר לבוייאד אליאסמין ולכֿילי ולזהאר; / אלרייאח טאייבא ולקלב אמהני.
[=זרי בבונג וסוגי הדס, פרחים ירוקים, צהובים ואדומים;
פרחים לבנים, יסמין, סיגליות ופרחי הדר; ניחוחות נעימים והנאה בלב.]
10. איסאסרא יזיוו ידורו באין למידא, / ובסאווט לדיד יקראוו להגדה
וויקולו: אמן, לקאביל יכּון האגדא. / וויפֿרחו ביא לכּול בזמיע נסוואני.
[=הילדים מסתובבים ליד שולחן החג, ובקול נעים קוראים את ההגדה
ואומרים: יהא רצון שכך יהיה בחג הבא. וכולם שמחים הודות לי ובכללם הנשים.]
11. תמא יחדרו ארבעה דלכוסות, / ווידא יחב יסרוב מייא פֿיידו ארשות.
לכּרפּס ולמרור ותלאתא דלמצות / מעלומין; תפֿהים לוולי ותאני.
[=שם שותים את ארבע הכוסות, ואם ירצה לשתות מאה כוסות הרשות נתונה לו.
כרפס, מרור ושלוש מצות ידועים לכול; הכוונה לכך, בלילה הראשון והשני.]
12. טיפֿור חרוסת פֿי וואסט למידא, / דראע מסווי וקדאמו בידא.
יקסאם למצה וויסעד סעודה, / יקרא להלל וויבקא מהני.
[=צלחת החרוסת באמצע השולחן, וכן חתיכת זרוע צלויה ולידה ביצה.
הוא חוצה את המצה ואוכל את הסעודה, קורא את ההלל ונהנה.]
13. אסבאני ומחארים תמא מנזלין, / ומכֿאדיד די ברוכּאדו עלאס יתכּיוו מוזודין;
אסראב ומאחיא ולחאם אסמין; / ונאס כּלהום קלבהום מהני.
[=צעיפים ושטיחים שמה פרושים, וכן מונחות כריות מבד ברוקד להישען עליהן;
יין ומאחיה ובשר שמן; וכולם רווים נחת.]
14. חסים, יא סוכה, וסיר פֿחאליךּ, / לאמא נזבד סיפֿי ונהדים רכּאניךּ,
נכּסיף קסאביךּ ונסעיל עוואדיךּ, / נבדאר ונפֿסיד אוראק לערבאני.
[=בושי לך, סוכה, והסתלקי לך, שלא אשלוף את חרבי ואהרוס את פינותייך,
אחשוף את קני הסוף ואשרוף את ענפייך, אפזר ואשמיד את עלי הערבה שלך.]
15. קאדא פסח וסדיר כּלאמו. / קפֿזית סוכה וזאת קדאמו.
זרא שבועות הווא בן עמו / באס יעמיל שלום באיין כֿוואני.
[=רק השלים פסח את דבריו, וסוכה קפצה ובאה למולו.
רץ שבועות בן דודו כדי לעשות שלום בין אחיי.]
16. קאלתלו: אידא נתין ראזל אנא אולייא; / נכֿאפ מניך לא תקטעלי אודנייא?
ענדי אולאדי רבי ידוומהום עלייא, / מא יכֿליוו עליא חתא דלמאני.
[=אמרה לו: אם אתה גבר אני אישה, האם עליי לפחד שתחתוך לי את אוזניי?
יש לי בנים, שהאל ישמור לי אותם, שלא ייתנו שיעשו לי רע.]
17. פֿי וולאדי וואחיד וויסמו אריחאן, / האייא כֿאלי פסח בן אטחאן,
כּא יזי גֿר יסבעהום לכּסיפא וקוות למחאן; / תסבאע ותקול: ראה זוע זאני[!]*. / ותקול איזאני
[=בין ילדיי יש אחד ושמו הדס, הו דודי פסח בן הטוחן,
הוא מוכן להשביע אותם חרפה ומצוקות; אתה תשבע ממנו ותגיד אני רוצה עוד.]
*חל כאן שיבוש בטקסט, שכן בכל יתר הגרסאות של השיר הנוסח הוא: 'ותקול איזאני' [=ותגיד די לי].
18. ענדי וולד וואחיד גֿנדור ומזאהיד; / מן דון כֿוואנו הווא חארס וסדיד
לאבס להנד ומחזים בלחדיד, / ואיסמו אלולב פֿי כּול בלדאני.
[=יש לי בן גיבור ורב כוח; מבין אחיו הוא השקדן והחזק.
הוא לבוש פלדה וחגור בברזל, ושמו הוא לולב בכל הקהילות.]
19. מזייאן וכּייס וסבעאן רדאעא, / כּביר וקאייד וסיך רבאעא;
וגֿר נעייטלו יגֿיתני פֿי סאעא; / והווא כּברו אלאהּ רחמאני.
[=טוב לב וחכם, שבע חלב אם, רב חשיבות, מוביל וראש החבורה.
רק אני קוראת לו ותיכף הוא בא; האל הרחמן הוא שהרים אותו לגדולה.]
20. בנתי אוחדא איסמהא לערבה, / פֿידיהא לקאווס ופֿיה נסאבא;
וגֿר נעייטלהא תזיני מזרובא; / תדראב לטראפֿ ותעאווד לוסטאני.
[=אחת מבנותיי קוראים לה ערבה, בידה היא אוחזת קשת וחץ.
רק אני קוראת לה והיא באה במרוצה; היא מכה בקצוות ואחר כך בתווך.]
21. בנתי אוכֿרא ענדי מזייאנא; / באהיא ומסרארא כֿלקהא מולאנא.
אלקהל לכּול ביהא פֿרחאנא; / וטרונזא איסמהא פֿי כּול בלדאני.
[=בתי השנייה טובת לב; יפהפייה ורבת קסם ברא אותה האל.
כל הקהל שבע רצון ממנה; אתרוג קוראים לה בכל הקהילות.]
22. לילאה, יא חודאר, יא זמאעית ארבאח, / כּאן מא תדחיוו מן עליא האד בן טראח.
אלכּבאר וסגֿאר מא פֿיהומסי מן ירתאח; / תנפֿכֿו ידיהום מן כּתורית טביך לפֿוטראני.
[=אתם עדים, הנוכחים, חבורה מוצלחת, שמא תסלקו מעליי בן נחתום זה.
גדולים וקטנים לא מצאו בו מנוחה; ידיהם נפוחות מאפיית המצות.]
23. מן קבל סהאר וכּתר ונאס מוחתאלא, / עלא יתר פסח נאס מהוולא.
רזאל יפֿתסו ונסא דלילא, / ידוורו אלוואני וקדור לפֿוכֿראני.
[=לפני חודש ויותר כולם חסרי מנוח, בגלל הלכות פסח כולם נסערים.
הגברים מתרוצצים והנשים מותשות; הם מטפלים בכלים ובסיריהחרס.]
24. שמעו, יא לזוואד, מא טרא בוואחד למסכּין: / מסא זאב סי קמאח ורפֿדו בדין;
זאבו פֿטריק וטאחלו פֿטין, / קאל: יא רבי, מסאלי כֿסראני.
[=שמעו, אנשי החסד, מה קרה לעני אחד: הוא הביא חיטים שקנה בהקפה,
סחב אותן ובדרך התפזרו לו בבוץ, נאנח: הו אלי, הלכו לי לאיבוד.]
25. וואחד כֿאה כּאן ענדו סי קמאח פֿלגֿרארא, / טאחתלו עליהּ אסתא וזאדתלו לקטרא.
קאל: יא רבי, מסאלי כֿסארא; / ומסא דגֿיא ורמאהּ פֿלווידאני.
[=אח שלו היו לו חיטים במרתף, ירד עליהן גשם ודלפו עליהן טיפות.
נאנח: הו אלי, הלכו לי לאיבוד; הוא מיהר לזרוק אותם לנהר.]
26. וואחד לעגּוזא סארפֿא ומסכּינא / סראת לפסח זדאדא סמינא,
טבכֿתהא וזברית לקמאח פֿלמסראנא; / מסאת ורמאתהא לענד לכּלבאני.
[=אישה זקנה רבת שנים וענייה קנתה לפסח תרנגולת שמנה,
בישלה אותה ומצאה במעיה גרעיני חיטה; הלכה וזרקה אותה לכלבים.]
27. אדנאת כּא תבכּי ותסבאר פֿליסאסרא; / אנסמאעית לעיטא זאת כּא תזרי אזארא.
קאלתלהא: יא ווילי! חרמתלי לקדירא; / קום יא חנא תגֿרמהאלי, האייא סאני.
[=בכתה ובכתה וניחמה את ילדיה; צעקתה נשמעה והשכנה אצה רצה.
אמרה לה: אבוי לי! הסיר אסור לאכילה; רחמי ותני לי מה לאכול, אישה יקרה.]
28. קאלתלו: סיר עני, יא האדאךּ ן' למפֿסוד, / גֿר תחסאר ותדייאק אנתין זמיע ליהוד.
פֿחאל סי תמנייאם אוו תסעוד / וליהוד יסיחו בזוע רעבאני.
[=אמרה לו: הסתלק מעל פניי, אתה בן המושחת; אתה רק מצר ומעיק על כל היהודים.
שמונה או תשעה ימים היהודים צועקים מרעב.]
29. אלכּבאר יקולו: פֿמנא נכּסאר; / אלמרדעאת יציחו: לחליב אתכֿסאר.
אדרארי גֿר יבכּיוו בקוות תעסאר; / לפֿטיר ולמצות הליךּ סבייאני.
[=הגדולים אומרים: פינו נשבר המיניקות צועקות: החלב נגמר.
והילדים רק בוכים מעצירות; המצות אסון הן לקטנים.]
30. וכּיף יא פסח תזי תעאיירני, / וואנא על לעייאד רבי פֿדלני?
אסיר ולהיבא לייא יוואתיני; / ונאס כּלהום קלבהום מהני.
[=איך אתה פסח מעז להשמיץ אותי, שעה שמעל החגים האל הרים אותי?
היופי והיוקרה יאים לי; וכולם רחב ליבם.]
31. אלפֿוואכּי אלכּול קלבהום יטיבו; / קוות לפירות ליא יזיבו.
ודי כֿסיך פֿי סאעא תסיבו, / סווא מן קרבאני סווא מן בעדאני.
[=הפירות היבשים סועדים את לבו של כל אחד; את מרבית הפרות אליי מביאים.
וכל מה שחסר לך מיד אתה מוצא אותו, אם מקרוב או מרחוק.]
32. אלמכֿאזין אלכּול בלכֿיר מעמרא, / ולכּתיר באקי מרמי עלא ברא;
סיר ותזיב באטל בלא ביע ובלא סרא; / מא תדפֿאע פֿיהום חתא פֿלסאני.
[=כל המחסנים מלאים כל טוב, ומוצרים נשארים ברובם בחוץ;
לך וקח חינם בלא משא ומתן; אינך משלם עליהם פרוטה.]
33. פֿי אסוכה מא יחסמסי אלחביב מן לחביב: / אדאר מעמרא בזראע אוו בזביב.
מן זא יאכּול בעיד וקריב, / ואלא פֿיהא חתא חסמאני.
[=בחג הסוכות אין איש מתבייש בחברו: הבית מלא בגרעינים או בצימוקים.
כל מי שבא מרחוק או מקרוב מוזמן לאכול, בלא שתשרה עליו כל בושה.]
34. אדאר מעמרא בסראב ובמאחיא*, / וקוות מן לגּאווז וכּתורית לפֿאכּייא.
ונאס כּלהום קלובהא מהנייא; / כֿלסו דינהום יום אלגֿפֿראני.
[=הבית מלא ביין ובמאחיה, בשפע אגוזים ומיני פרות יבשים.
וכולם הלב שלהם רחב, הם פרעו את חובם ביום כיפור.]
*מאחיא: משקה אלכוהולי שיהודי מרוקו ייצרו אותו מזיקוק תאנים, תמרים, רמונים, חלות שעווה או דובדבנים.
35. לילאה יא לזוואד מא תסהדו גֿר בלחאק: / אמא כֿיר כּאן אנא אוו האד בן למסתאק?
תדכֿול ותזבר האדיךּ רגֿיפא פֿטבאק, / תכֿרוז ותקול: אח! עייאוו סנאני!
[=אני משביעה אתכם, הו אנשי החסד, העידו נא ואמרו אמת: מי טוב יותר? האם אני או בן מורעב זה?
אתה נכנס ומוצא מצה זאת בקערה, וכשאתה יוצא אתה אומר: רפו השיניים שלי.]
36. אלוואקת די פסח מחסור ויאבס, / ורקאק מחסובין על דרארי מעביס;
לוזאהּ פֿרחאן ולקלב מעכּיס / ומגֿייאר הווא בכּתורית אדייאני.
[=בפסח הכול עצור ויבש, והמצות נחשבות מזיקות לילדים;
הפנים צוהלים אך הלב עצוב, מצער גודל החובות.]
37. פֿסוכה כּולסי טאייב ונעמאן וכֿדאר —/ אלכּרמוס ולעינב וספרזיל ונווא ותמאר.
אסראב ומאחיא כּיף למא כּא ינהמאר / תאכּול ותסרוב בלא חסמאני.
[=בסוכות הכול בשל, רענן וירוק — תאנים, ענבים, חבושים, אגוזים ותמרים.
היין והמאחיה כמים נשפכים; אתה אוכל ושותה בלא בושה.]
38. יזיינוני בקוות אטרונז ורמאן, / אלפֿראסאת מכֿבעין מן זמאן לזמאן.
אלקלוב ולוזוהּ כּיפ לברהמאן; / בכּתורית לכֿיר אנאס קלובהא פֿרחאני.
[=מייפים אותי בשפע אתרוגים ורימונים, המצעים נשמרים לעת זאת.
הלבבות והפנים זוהרים כאבן האודם; מרוב שפע לב האנשים שמח.]
39. בכּתורית אטביך וקוות אנעמא, / אנאס כּלהום פּסוכה מלמומא.
ווידא נתי תזיד, יא פסח, סי כּלמא / מא תקול פֿיהא גֿר לכּדבאני.
[=מרוב בישולים ושפע המטעמים כולם בסוכה נאספים.
ואם תוסיף, אתה פסח, עוד מילה לא תגיד בה אלא שקר.]
40. אדהיס פסח ונתליף פֿכּלאמו; / ועמיל ידו עלא פֿמו.
קאמו האדוךּ לזוואד די כּאנו קדאמו / קאלולו, לחאק די קאלתליך, יא פֿריך לגֿזלאני.
[=פסח נשאר המום ודיבורו התבלבל לו; הוא שם ידו על פיו.
קמו בני החסד שהיו לידו ואמרו לו: היא אמרה לך דברי אמת, אתה עופר האיילים.]
41. בלחאק נתין מליח והיא מליחא; / נתין דייאק והיא שמחה.
נתין חירות והייא סרחא; / יפֿרחו ביכּום פֿי כּול בלדאני.
[=אבל אתה טוב והיא טובה; אתה מחסור והיא שמחה.
אתה החרות והיא החיים הנוחים; בכם נוהגים לשמוח בכל הקהילות.]
42. קאם פסח וכּסאר דגֿיא ראסו; / קאלהא: אנא הווא דאסר.
אסמחלי וקלביךּ עליא מא תכֿסיר; / ארפֿדני פי חסביךּ נתין זוד מני.
[=קם פסח והרכין מהר את ראשו; אמר לה: אני השחצן.
סלחי לי ואל תתעצבי; התחשבי בי, את ראויה ממני.]
43. קאלתלו אסוכה: יא פסח אלחקיקי, / נתין הווא כֿוייא סקיקי.
שלוש רגלים קאל לאהּ אלפֿוקי; / נתין פֿי מכּאניךּ וואנא פֿי מכּאני.
[=אמרה לו הסוכה: הו פסח של אמת, אתה אחי מאבי ומאמי.
שלושה חגים הם, אמר האל העליון; אתה במקומך ואני במקומי.]
44. ונתין מן זמאן כּונית קריבי, / וליום יא בן עמי כֿסרתלי קלבי.
דאבא סמחתליךּ, ראךּ נתין חביבי; / רמי אלגֿייאר וכּון מהני.
[=ואתה מזה זמן רב היית קרובי, אך היום העצבת אותי.
סלחתי לך כעת, הרי אתה ידידי; סלק את הצער והיה שמח.]
45. קאמו האדוךּ לזוואד יא חודארא, / וזאבו שבועות מעא שמחת התורה;
ונזמעו כּלהום, יא חודארא, / וסלחוהום דגֿיא ומסאוו פֿרחאני.
[=קמו בני החסד שהיו נוכחים והביאו שבועות עם שמחת— תורה;
נאספו כולם, אתם הנוכחים, השלימו ביניהם מהר ויצאו בשמחה.]
46. כּולו וסרבו ועמלו אלגּלסא, / יא ישראל אלזמאעא אלמקדשא;
ונמסיוו כּלנא זאמעין ארזאל מעא נסא / ולבנאת וזמיע קוות טפֿלאני.
[=אכלו ושתו וערכו מסיבה, אתם בני ישראל הקהילה הקדושה;
ונעלה כולנו גברים ונשים, בנות וכל הילדים.]
47. טלבו מן לאהּ, יא האד אלזמאעא, / אלמהברין* ירדהום לטאעא.
יזיב אילנא אלמשיח ונמסיוו פֿי סאעא / ונטלעו כּולנא אלזמיע אלבלדאני.
ונדכּרו איסם אלאהּ אלווחדאני.
[=התפללו לאל, הו בני הקהילה, שיחזיר למוטב את בעלי האמצעים.
יביא לנו את המשיח, נצא במהרה ונעלה כולנו מכל הקהילות,
ונזכיר את שם האל האחד.]
*למהברין: בעלי גוף שמן, כאן במובן של בעלי אמצעים שאינם מקפידים על שמירת כל המצוות.