יחד בדרך ארוכה

הוריי קרולה רפאלוביץ-שוסטר ויעקב שוסטר נפטרו והשאירו אחריהם משפחה חמה, אוהבת ומתגעגעת. למענם, למען משפחתנו ולדורות הבאים ליקטתי ותרגמתי את הסיפורים שלהם וכתבתי ספר זה. נדרשו זמן רב ומשאבים רגשיים רבים כדי לאסוף את המידע בארץ ובחו"ל ולהביאו לכדי ספר. אמי ילידת 1913 ואבי יליד 1916 ניצולי שואה. הם הצליחו לברוח לרוסיה כמה חודשים לאחר פלישת הנאצים לפולין. הסיפור מתחיל בתיאור החיים בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה. משפחת אבי בלוטומיירסק, עיירה ליד לודז', ומשפחת אמי בלודז'. בסיפור אני מצטטת את הוריי ואת סיפוריהם. הם מתארים את הקורות אותם במהלך התקופה הקשה ששררה בלודז' לאחר הכיבוש הגרמני, ואת החלטתם לברוח כאשר אחיה של קרולה חזר ללודו', התריע על הסכנה והאיץ במשפחתו לעזוב את פולין. לאחר התלבטות החליט יעקב להצטרף אל קרולה. הם היו בטוחים שתוך ומן קצר תסתיים המלחמה והכול יחזור לשגרה אך התבדו והמציאות הייתה שונה. בעיר ביאליסטוק תוך כדי בריחה, נישאו. קרולה ויעקב מתארים את הקורות אותם ואת תלאות המסע לעומק רוסיה בחורף מקפיא ברכבת משא לבהמות. הם גם מספרים על חייהם בעיר התעשייה הכבדה מגניטוגורסק, שנה היו עד סוף המלחמה, ומתארים את המצוקה, את הרעב ואת הדאגה לבני המשפחה שנשארו בלודז'. ; בהמשך מתוארת החזרה לפולין, הצער ושיברון הלב כששמעו על קרובי המשפחה שנספו. חידוש הקשר עם קרובים ניצולים שימח אותם ועודד אותם לבנות חיים חדשים בתקווה לעתיד טוב יותר, תחילה בפולין ואחר כך בישראל. בשלהי שנת 1950 עלו קרולה, יעקב והילדים לישראל, וסיפורם מתאר גם את חיי משפחתם בארץ"--מן המעטפת האחורית.