איך לא ידעתי?

"חנה רוטנברג חוותה ילדות מאושרת, באנטוורפן. עם חופשות קיץ על שפת הים בהולנד, נסיעות ברכבת לאלפים השוויצרים ובגדים יפים מאוד שמצטלמים איתם על הספה בסלון. אבל היה וילון באמצע הבית. באמצע החיים. באמצע הכל. ואף אחד לא ניסה להתקרב אליו. זה היה וילון אזהרה. מאחורי הוילון יש משהו נורא שאסור לילדים לדעת עליו. ויום אחד, כשחנה עוזבת את הבית החם, מתרחקת מההורים היקרים ומקימה את ביתה בארץ ישראל על מי מנוחות, הוילון נפתח לו מול פניה ההמומות. והיא נחשפת לסיפור של ההורים שלה - הסיפור שמעולם לא ידעה - והוא הופך עליה את עולמה. חנה רוטנברג, בת הדור השני לניצולי שואה מפולין, שעברו את כל שבעת מדורי הגהינום יוצאת למסע מעולם אחר עם קבוצת סטודנטיות ישראליות, מטעם ארגון "נפש יהודי". ושם היא מניחה עקבות על השביל של הוריה ומספרת מחדש את כל מה שמעולם לא ידעה. זהו סיפור אמיתי ומדויק, רצוף בנבורת נפש ובגדלות רוח. סיפור על אנשים שחצבו דרך בלתי אפשרית בעומק התהום והניחו אותה אחריהם עבור מי שרוצה לזכות לצעוד בה. חנה רוטנברג, מרצה מוערכת בנושאי השואה ומלווה מסעות לפולין, יוצאת עם הסיפור האותנטי שכל אחד חייב לעצמו, לילדיו ולחייו"--מן המעטפת האחורית.