שם בדוי, זואי

'אם הייתי צריכה לבחור מילה אחת כדי להגדיר את חיי, סביר להניח שהייתי בוחרת במילה "שעמום". הייתי רוצה להיות מסוגלת להגדיר אותם באופן אחר לגמרי. הייתי רוצה לספר שהיו לי חיים סוערים, שכל חיי הייתי מוקפת באנשים עם שמות אקזוטיים כמו אמילי או מרי או אליזבט, שנסעתי למקומות מעניינים, פגשתי אנשים מרתקים והזדיינתי עם גברים מדהימים. הלוואי שיכולתי לספר ששתיתי אספרסו בבית קפה קטן בפירנצה, שאכלתי קרואסון ברובע האמנים בפריז, שטיילתי ברחובות ברצלונה עם כובע לבן ושמלת פרחים אביבית ושהתגוררתי כמה שנים בדירת סטודיו במנהטן, הוזמנתי לכל המסיבות הנחשבות וביליתי ערבים שלמים בשיחות אינטלקטואליות עם סופרי ומשוררי ניו יורק. שפול אוסטר הוא חבר אישי ושאל פצ'ינו מתייעץ אִתי לפני כל פרמיירה בברודווי, אבל האמת שכל חיי הייתי מוקפת בדני ורמי ושרה, ששמלת פרחים אביבית נראית נורא על גופי, שמעולם לא היה לי מספיק כסף לחיות בדירת סטודיו מעל ברודווי, ואספרסו עושה לי צרבת. כך התחילה יעל שני את רומן המתח ההגיגי שלה, "סגול". יעל הייתה בטוחה שהיא חיה חיים כמעט מושלמים. היא הייתה עקרת בית לא נואשת, נשואה לרוני – מבקר ספרות מהמוערכים בארץ, וגבר שכל אשה חלמה שיהיה לצדה'. -- מהמעטפת האחורית.