טוסט

"שיהוק מקרי בסדר יומה של אם טרודה. אימי חורכת טוסטים באותה קביעות בה זורחת השמש. למעשה, אני מסופק אם השלימה אי־פעם סיבוב קליית טוסטים בלי למלא את חלל המטבח בסלילי עשן מחניקים. אני בן תשע עכשיו, ומעולם לא ראיתי חמאה נקייה מפירורים שחורים. אי אפשר שלא לאהוב מישהו שקולה עבורך טוסט. אפילו כשלים גדולים, כמו הלבשתך במכנסיים קצרים לבית הספר, מאבדים מחשיבותם כששיניך שוברות את הקרום הקלוי הפריך ושוקעות לתוך הפנים הלבנבן והרך שמתחתיו. מרגע שטעם החמאה המלוחה מתפשט על לשונך אתה אבוד. הופך רך ומתמסר כחומר ביד היוצר. סיפור נוגע ללב של ילדות לא־מאושרת והתבגרות כואבת, שמחבר יחד רגשות, זיכרונות וטעמים, ומסופר בדרך בלתי־שגרתית, בכנות, בהומור ובראייה חדה, מרושעת לפעמים. נייג'ל, בן למשפחה אמידה מהמעמד הבינוני באנגליה, מתמודד עם מותה של אימו מאסתמה כשהוא בן תשע בלבד, עם אב מנוכר ומפחיד, עם נישואיו של האב לאם חורגת אחוזת אובססיה לסדר ולניקיון (היא היתה המבשלת והמנקה של המשפחה), שמבשלת כמלאך ומתחרה בו על תשומת הלב של אביו, ועם המעבר של המשפחה מפרוורי העיר לקוטג' כפרי מבודד. עבור נייג'ל הלקקן, האוכל הופך לחבר ולמפלט. הוא מאמין שבעזרת האוכל יוכל לרכוש את תשומת הלב של אב" -- מן המעטפת האחורית.