גשם שוטף

מקרה אמיתי שארע לאחרונה בשבוע חנוכה בעיר גדולה במרכז הארץ. גבר מפגר, אשר דנובה מואשם ברצח נערה בת שבע עשרה, המתגוררת סמוך להוסטל למפגרים בו הוא חוסה. מנהל ההוסטל, שבי בן משה, שהוא האפוטרופוס של המפגר, יוצא למאבק אישי חסר סיכוי כמעט להוכחת חפותו של בן חסותו, אך נתקל בהתנגדותו הנמרצת של מפקד המשטרה בעיר, סגן ניצב אבנר לוי, המתעקש לסיים מיד את החקירה ולסגור את התיק. המפגר המוגדר כ"חסר ישע", מי שלא ניתן לפתוח נגדו הליך משפטי, מורחק במהירות לאגף כליאה במוסד סגור, ועל ההוסטל כולו מאיימת סכנת סגירה מיידית. בראש הלוחמים לסגירת ההוסטל, עומד זאב מנור, אביה של הנערה הנרצחת, איש בעל השפעה וחבר בכיר במועצת העיר. לצידו, אך לא מאחוריו, עומדת אשתו לורי ובתו הצעירה דנה שיצרו, בניגוד לו, קשר אוהב אל ההוסטל ואל החוסים בו. וכך, שעה שההוסטל מוגדר כ""סיכון בטחוני"" ובחוץ מתנהלות הפגנות קולניות של התושבים בשכונה ניתן להציץ פנימה לתוך עולמם החם והמיוחד של המפגרים, ולהכיר מקרוב את קשייהם ואת רגישותם. יחד עם רויטל המדריכה הם מנסים להמשיך בשיגרת יומם, גם כשצו הסגירה כבר תלוי ועומד נגדם. המיפנה בעלילה מגיע ממקום מפתיע. שוב מוכיחה המציאות שהיא עולה על כל דמיון, גם כשמדובר בעלילה של תיאטרון. הסוף הוא אכן טוב, אך לא משמח.