חזרה לתוצאות החיפוש

ארכיון אליעזר שביד

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט

אליעזר שביד ( 1929 - 2022) היה פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. מחשובי חוקרי מחשבת ישראל, הוגה דעות ומחנך. שביד נולד וגדל בירושלים והתחנך בבית ציוני-סוציאליסטי להורים אנשי העלייה השלישית. בגיל עשר הוא הצטרף לתנועת הנוער החלוצית "המחנות העולים". בשנת 1947 שביד סיים את לימודיו בירושלים ויצא, במסגרת "התנועה המאוחדת", להכשרה חקלאית בקיבוץ כפר בלום שבצפון עמק החולה, ולשירות בפלמ"ח. כאשר פרצה מלחמת העצמאות הוא לחם במסגרת מחלקתו וגדודו בגליל העליון, אחר-כך בחזית המרכז ולבסוף בקרבות על משלטי הנגב. עם סיום המלחמה נמנה שביד עם מייסדי קיבוץ צרעה שבפרוזדור ירושלים. בשנת 1951 הוא התחיל לפרסם מאמרים על לקחי מלחמת השחרור, על עתיד התנועה הקיבוצית לאחר הקמת המדינה ועל החינוך היהודי בישראל, וכן מאמרי ביקורת על הספרות העברית החדשה ועל סופרי ומשוררי דור הפלמ"ח ( "שדמות", "ניב הקבוצה", "הפועל הצעיר" ו"מולד"). עם התחלת לימודיו באוניברסיטה העברית, שביד פרסם מאמרים בנושאי חינוך וחברה, יהדות וציונות וביקורת הספרות בכמה כתבי-עת חדשים: "מבואות", "משא", "בטרם", "כיוונים", "כיוונים חדשים" ו"גשר". שביד שירת במילואים במסגרת הפעילות של קצין חינוך ראשי עד 1980. הוא הרצה במוסדות החינוך של צה"ל וביחידות, שימש יועץ לחינוך יהודי וציוני לקצין חינוך ראשי ופרסם מאמרים בנושאים אלה בכתב העת של צה"ל "סקירה חודשית". בשנת 1953 שביד התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית בחוגים: פילוסופיה עברית, קבלה ותולדות עם ישראל. עבודת הדוקטור שלו נכתבה בהדרכת פרופסור שלמה פינס. הנושא: "הביקורת המושכלת על האריסטוטליות אצל פילוסופים יהודים בימי הביניים. היא אושרה בשנת 1963 ומאז שביד התחיל ללמד במסגרת החוג לפילוסופיה עברית וקבלה. בשנת 1976 הוא הופקד על הקתדרה לפילוסופיה יהודית חדשה, ומאז התרכזה עבודת המחקר וההוראה שלו בתחום הפילוסופיה היהודית החדשה. שביד עמד בראש החוג למחשבת ישראל בשנותיו הראשונות וניהל את עיצוב הדיסציפלינה ותוכנית הלימודים. בשנת 1984 הוא התמנה לפרופסור מן המניין. במקביל למשרתו באוניברסיטה העברית שביד לימד בכמה בתי ספר, מוסדות להשכלה גבוהה ואוניברסיטאות ישראליות. בתחילת שנות השמונים, הוא השתתף בתכנון, ייסוד, הקמה והוראה של "מכון כרם" להכשרת מורים במגמה הומניסטית-יהודית, והוא לימד במוסד זה במשך עשר שנים. שביד השתתף גם במסגרת הייעוץ של משרד החינוך: הוועדה לתכנון הלימודים לקראת הרפורמה בראשית שנות השמונים ובמשך כעשר שנים כיהן כראש "ועדת המקצוע" של "מחשבת ישראל" במשרד החינוך לגיבוש תוכניות הלימודים והכשרת המורים במקצוע, יזם את הקמת "ועדת שנהר" שפעלה בשנים 1991–1994 והשתתף בה באורח פעיל. במסגרת פעילות זו פרסם מאמרים רבים בנושאי חינוך בכתבי העת ובקובצי המאמרים של הסתדרות המורים. בשנת 1998 פרש לגמלאות, אך המשיך ללמד שנים רבות לאחר פרישתו. את מאמריו-מסותיו האחרונים פרסם ברבעון "האומה", שבו ראה אכסניה מתאימה להגותו בענייני השעה. אליעזר שביד היה נשוי עד לפטירתו לסבינה לבית פוקס. הארכיון כולל את כתבי היד של ספריו ומאמריו של שביד, התכתבויות שלו עמיתים באוניברסיטאות בארץ ובעולם וכן התכתבויות אישיות.

סימול
ARC. 4* 2151
תאריך
ca. 1935-2022
היקף
10 מטר..
שפה
עברית; אנגלית;
תיאור
אליעזר שביד ( 1929 - 2022) היה פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. מחשובי חוקרי מחשבת ישראל, הוגה דעות ומחנך. שביד נולד וגדל בירושלים והתחנך בבית ציוני-סוציאליסטי להורים אנשי העלייה השלישית. בגיל עשר הוא הצטרף לתנועת הנוער החלוצית "המחנות העולים". בשנת 1947 שביד סיים את לימודיו בירושלים ויצא, במסגרת "התנועה המאוחדת", להכשרה חקלאית בקיבוץ כפר בלום שבצפון עמק החולה, ולשירות בפלמ"ח. כאשר פרצה מלחמת העצמאות הוא לחם במסגרת מחלקתו וגדודו בגליל העליון, אחר-כך בחזית המרכז ולבסוף בקרבות על משלטי הנגב. עם סיום המלחמה נמנה שביד עם מייסדי קיבוץ צרעה שבפרוזדור ירושלים. בשנת 1951 הוא התחיל לפרסם מאמרים על לקחי מלחמת השחרור, על עתיד התנועה הקיבוצית לאחר הקמת המדינה ועל החינוך היהודי בישראל, וכן מאמרי ביקורת על הספרות העברית החדשה ועל סופרי ומשוררי דור הפלמ"ח ( "שדמות", "ניב הקבוצה", "הפועל הצעיר" ו"מולד"). עם התחלת לימודיו באוניברסיטה העברית, שביד פרסם מאמרים בנושאי חינוך וחברה, יהדות וציונות וביקורת הספרות בכמה כתבי-עת חדשים: "מבואות", "משא", "בטרם", "כיוונים", "כיוונים חדשים" ו"גשר". שביד שירת במילואים במסגרת הפעילות של קצין חינוך ראשי עד 1980. הוא הרצה במוסדות החינוך של צה"ל וביחידות, שימש יועץ לחינוך יהודי וציוני לקצין חינוך ראשי ופרסם מאמרים בנושאים אלה בכתב העת של צה"ל "סקירה חודשית". בשנת 1953 שביד התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית בחוגים: פילוסופיה עברית, קבלה ותולדות עם ישראל. עבודת הדוקטור שלו נכתבה בהדרכת פרופסור שלמה פינס. הנושא: "הביקורת המושכלת על האריסטוטליות אצל פילוסופים יהודים בימי הביניים. היא אושרה בשנת 1963 ומאז שביד התחיל ללמד במסגרת החוג לפילוסופיה עברית וקבלה. בשנת 1976 הוא הופקד על הקתדרה לפילוסופיה יהודית חדשה, ומאז התרכזה עבודת המחקר וההוראה שלו בתחום הפילוסופיה היהודית החדשה. שביד עמד בראש החוג למחשבת ישראל בשנותיו הראשונות וניהל את עיצוב הדיסציפלינה ותוכנית הלימודים. בשנת 1984 הוא התמנה לפרופסור מן המניין. במקביל למשרתו באוניברסיטה העברית שביד לימד בכמה בתי ספר, מוסדות להשכלה גבוהה ואוניברסיטאות ישראליות. בתחילת שנות השמונים, הוא השתתף בתכנון, ייסוד, הקמה והוראה של "מכון כרם" להכשרת מורים במגמה הומניסטית-יהודית, והוא לימד במוסד זה במשך עשר שנים. שביד השתתף גם במסגרת הייעוץ של משרד החינוך: הוועדה לתכנון הלימודים לקראת הרפורמה בראשית שנות השמונים ובמשך כעשר שנים כיהן כראש "ועדת המקצוע" של "מחשבת ישראל" במשרד החינוך לגיבוש תוכניות הלימודים והכשרת המורים במקצוע, יזם את הקמת "ועדת שנהר" שפעלה בשנים 1991–1994 והשתתף בה באורח פעיל. במסגרת פעילות זו פרסם מאמרים רבים בנושאי חינוך בכתבי העת ובקובצי המאמרים של הסתדרות המורים. בשנת 1998 פרש לגמלאות, אך המשיך ללמד שנים רבות לאחר פרישתו. את מאמריו-מסותיו האחרונים פרסם ברבעון "האומה", שבו ראה אכסניה מתאימה להגותו בענייני השעה. אליעזר שביד היה נשוי עד לפטירתו לסבינה לבית פוקס. הארכיון כולל את כתבי היד של ספריו ומאמריו של שביד, התכתבויות שלו עמיתים באוניברסיטאות בארץ ובעולם וכן התכתבויות אישיות.
מיקום
  • מחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית מחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית
כותר ארכיון אליעזר שביד.
כותרים נוספים English title: Eliezer Schweid Archive.
יוצרים נוספים שביד, סבינה 1931-
שביד, צבי 1901-1954
הערת ציטוט ARC. 4* 2151 ארכיון אליעזר שביד, מחלקת ארכיונים, הספרייה הלאומית, ירושלים.
מתוך ארכיון אליעזר שביד.
רמת התיאור Fonds Record
תקציר ביוגרפי אליעזר שביד ( 1929 - 2022) היה פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, שפרסם כארבעים ספרים וכ-850 מאמרים בתחום הפילוסופיה היהודית ובעניני השעה בחברה הישראלית ובעם היהודי. שביד היה מחשובי חוקרי מחשבת ישראל, הוגה דעות ומחנך, חתן פרס ישראל בחקר מחשבת ישראל לשנת תשנ"ד ויקיר ירושלים לשנת 2015. הוא נולד וגדל בירושלים והתחנך בבית ציוני-סוציאליסטי להורים אנשי העלייה השלישית. אביו, צבי ישראל שביד, יליד גליציה, היה משורר עברי, סופר ומתרגם. אמו, אסנת רוזין, הייתה מחנכת ועלתה כחלוצה מרוסיה במסגרת תנועת "פועלי ציון". בגיל עשר הוא הצטרף לתנועת הנוער החלוצית "המחנות העולים". בשנת 1947 שביד סיים את לימודיו בהצטיינות בבית הספר התיכון של "זרם העובדים" בירושלים ויצא, במסגרת "התנועה המאוחדת", להכשרה חקלאית בקיבוץ כפר בלום שבצפון עמק החולה, ולשירות בפלמ"ח (פלוגה ב' של הגדוד השלישי, חטיבת יפתח). כאשר פרצה מלחמת העצמאות הוא לחם במסגרת מחלקתו וגדודו בגליל העליון, אחר-כך בחזית המרכז ולבסוף בקרבות על משלטי הנגב. עם סיום המלחמה נמנה שביד עם מייסדי קיבוץ צרעה שבפרוזדור ירושלים. כחבר הקיבוץ היה פעיל ב"מרכז" של "איחוד הקבוצות והקיבוצים" ובוועדת התרבות המרכזית של תנועה זו ועמד בראשות מחלקת ההדרכה של "התנועה המאוחדת". בתפקיד זה חיבר חלק ניכר מתוכניות החינוך לשכבות הבוגרות של התנועה. בשנת 1951 התחיל לפרסם מאמרים על לקחי מלחמת השחרור, על עתיד התנועה הקיבוצית לאחר הקמת המדינה ועל החינוך היהודי בישראל, וכן מאמרי ביקורת על הספרות העברית החדשה ועל סופרי ומשוררי דור הפלמ"ח. הבמות שבהן פרסם את מאמריו היו כתבי העת "שדמות", "ניב הקבוצה", "הפועל הצעיר" ו"מולד". בהמשך דרכו, עם התחלת לימודיו באוניברסיטה העברית, פרסם מאמרים בנושאי חינוך וחברה, יהדות וציונות וביקורת הספרות בכמה כתבי-עת חדשים: "מבואות", "משא" (המוסף הספרותי של העיתון "למרחב"), "בטרם", "כיוונים", "כיוונים חדשים" ו"גשר". היה חבר המערכת של כתבי העת: "שדמות", "מבואות", "בטרם" ו"גשר". אחרי מלחמת ששת הימים הצטרף למערכת כתב העת לענייני יהדות "פתחים" ופרסם בו מאמרים רבים, כן השתתף במחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית. רבים ממאמריו תורגמו ליידיש ולאנגלית בכתבי העת של ההסתדרות הציונית. שביד שירת במילואים, תחילה בחיל הקשר ואחר כך במסגרת הפעילות של קצין חינוך ראשי עד 1980. הוא הרצה במוסדות החינוך של צה"ל וביחידות, שימש יועץ לחינוך יהודי וציוני לקצין חינוך ראשי ופרסם מאמרים בנושאים אלה בכתב העת של צה"ל "סקירה חודשית". בשנת 1953 שביד התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית בחוגים: פילוסופיה עברית, קבלה ותולדות עם ישראל. מוריו העיקריים היו הפרופסורים שלמה פינס, גרשום שלום ויצחק בער. עבודת הדוקטור שלו נכתבה בהדרכת פרופסור שלמה פינס. הנושא: "הביקורת המושכלת על האריסטוטליות אצל פילוסופים יהודים בימי הביניים". היא אושרה על ידי סנט האוניברסיטה בשנת 1963 ומאז התחיל ללמד במסגרת החוג לפילוסופיה עברית וקבלה כמדריך. בשנת 1967 שביד עלה לדרגת מרצה בכיר, בשנת 1972 התמנה לפרופסור חבר, בשנת 1976 הופקד על הקתדרה על שם ג'ון וגולדה כהן לפילוסופיה יהודית חדשה, ומאז התרכזה עבודת המחקר וההוראה שלו בתחום הפילוסופיה היהודית החדשה. לאחר מיזוג החוג לפילוסופיה עברית וקבלה עם המדור של ספרות המוסר היהודית והקמת החוג הרחב למחשבת ישראל, עמד בראש החוג בשנותיו הראשונות וניהל את עיצוב הדיסציפלינה ותוכנית הלימודים. בשנת 1984 התמנה לפרופסור מן המניין. במשך תקופה זו שהה כמה שנים בשבתונים באוניברסיטאות סטנפורד, ייל והמכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת אוקספורד, וכיהן בהם כמרצה אורח. שביד השתתף בהקמת מכון שכטר ללימודי היהדות בראשית שנות התשעים ולימד בו עד שנת 2007. במקביל למשרתו באוניברסיטה העברית שביד לימד בכמה בתי ספר, מוסדות להשכלה גבוהה ואוניברסיטאות ישראליות. בתחילת שנות השמונים, עם פרוץ הוויכוח סביב רפורמת ההפרטה והאקדמיזציה, השתתף בתכנון, ייסוד, הקמה והוראה של "מכון כרם" להכשרת מורים במגמה הומניסטית-יהודית, שבה יוכלו ללמוד יחד דתיים לאומיים וחילוניים. הוא לימד במוסד זה במשך עשר שנים. שביד השתתף גם במסגרת הייעוץ של משרד החינוך: הוועדה לתכנון הלימודים לקראת הרפורמה בראשית שנות השמונים ובמשך כעשר שנים כיהן כראש "ועדת המקצוע" של "מחשבת ישראל" במשרד החינוך לגיבוש תוכניות הלימודים והכשרת המורים במקצוע, יזם את הקמת "ועדת שנהר" שפעלה בשנים 1991–1994 והשתתף בה באורח פעיל. הוועדה הציעה תוכנית מקפת לרפורמה בהוראת לימודי היהדות כתרבות בבתי הספר הממלכתיים הכלליים, תוכנית שאומצה על ידי משרד החינוך אבל לא יושמה. במסגרת פעילות זו פרסם מאמרים רבים בנושאי חינוך בכתבי העת ובקובצי המאמרים של הסתדרות המורים. בשנת 1998 פרש לגמלאות, אך המשיך ללמד שנים רבות לאחר פרישתו. את מאמריו-מסותיו האחרונים פרסם דווקא ברבעון "האומה" (של המסדר על שם זאב ז'בוטינסקי), שבו ראה אכסניה מתאימה להגותו בענייני השעה, כגון: מגפת הקורונה, השפה האנגלית באוניברסיטה העברית, הדתה וכפייה חילונית, "מדינת כל אזרחיה" והאקטיביזם השיפוטי. בין ספריו : היהודי הבודד והיהדות, לקראת תרבות יהודית מודרנית, ספר מחזור הזמנים, בין אורתודוקסיה להומניזם דתי, מאבק עד שחר, בין חורבן לישועה, היחיד - עולמו של א.ד. גורדון, דמוקרטיה והלכה: פרקי עיון במשנתו של הרב חיים הירשנזון. אליעזר שביד היה נשוי עד לפטירתו לסבינה לבית פוקס, מדריכה לחינוך בתולדות האמנות בחוג לחינוך של האוניברסיטה העברית ובבית הספר לעובדי הוראה בכירים של משרד החינוך. נולדו להם שתי בנות ובן, ועשרה נכדים ונכדות.
היסטורית בעלים הארכיון הופקד לצמיתות בספרייה הלאומית באוגוסט 2023 על ידי סבינה שביד, אלמנתו של אליעזר שביד.
הערת שפה החומר בארכיון הוא בעברית, אנגלית ויידיש.
מספר מערכת 997012430856205171

תנאי השימוש:

לכל תיק בארכיון נקבעו תנאי השימוש המתאימים

תנאי השימוש מופיעים בדף התיק הארכיוני באתר הספרייה הלאומית.

למידע נוסף על שירות בירור מצב זכויות היוצרים ותנאי השימוש בפריטים מאוספי הספרייה לחצו כאן.

תצוגת MARC

יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?