ארכיון נחום זולוטוב

אדריכל נחום זולוטוב (1926-2014) מחשובי אדריכלים והמתכננים בישראל בתקופה שלאחר קום המדינה. המגוון הרחב של הפרויקטים אותם תכנן זולוטוב, מדגימים את פיתוחו של סגנון הבניה הברוטליסטי המקומי, הייחודי לזולוטוב. זולוטוב למד פיסול בסטודיו אבני, אצל הפסל משה שטרנשוס (1903-1992), איתו שמר על קשרים לאורך שנים רבות ואף שילב עבודות אמנות של שטרנשוס ואשתו, רות צרפתי (1928-2010), בבניינים אותם תכנן. את לימודי האדריכלות בטכניון סיים בשנת 1950, ובדומה לאדריכלים נוספים שסיימו באותה תקופה, היה מגויס לטובת בניין הארץ. כבר בפרויקטים הראשונים, בניהם שכונת השטיח, בשיכון לדוגמה (שכונה ה׳) בבאר-שבע (1959-1964), הפגין זולוטוב את השליטה בטיפול הבטון, הן מבחינה מורפולוגית והן בתשומת לב להיבטים קונסטרוקטיביים, בניה מודולרית-חזרתית, בדגש על יעילות וחיסכון בחומר, במיוחד בתקופת הצנע של שנות ה-50. הסטרוקטורליזם של זולוטוב אינו קשיח. בדומה לבני דורו הוא פנה לתפיסות סטרוקטורליסטיות בחיפוש אחר דרכים לארגון המרחב, אך בניגוד לרבים מעמיתיו, שחיפשו שיטה או תבנית שתארגן את המרחב בשלמותו, אצל זולוטוב השיטה הייתה משנית ומינורית יחסית, היא שימשה בקביעת העיקרון התכנוני וסייעה בפרישת התכנית הראשונית אך לא כפתה את עצמה על התכנון הכללי. העיסוק של זולוטוב בבטון, אותו פיתח במהלך שנות עבודתו, יושם תחילה מטעמים פונקציונאליים – קונסטרוקטיביים, אשר אלה אף גובשו בהמשך לפיתוח תפיסות פואטיות ויצירת נפחיות מורפולוגית מרשימה. דוגמאות לכך ניתן לראות בבית הכנסת השונים אותם תכנן, בניהם: ״בית הכנסת המרכזי ליהודי עיראק על-שם אליהו חלסצ׳י״ (1975-1980), בעל תכנית בצורת מגן דוד וחזות פירמידלית. הכיפה הפוכה של ״בית הכנסת המרכזי בנצרת עילית״ (1962-3), ובית הכנסת הבין-עדתי בשיכון לדוגמה (שכונה ה׳), באר שבע (1957-8). זולוטוב נחשב לחלוץ בחשיבה אדריכלית הנדסית ואף פיתח שיטות קונסטרוקטיביות חדשות לטפסנות הבטון, אשר אפשרו בניה לגובה ללא שימוש במנוף. שיטה זו יושמה בפרויקט בית הקומות הגבוה הראשון בישראל, ברחוב בן יהודה, הכולל את חנות ה״שופרסל״ הראשונה, בקומת הקרקע (1958). הפרויקטים של זולוטוב מצביעים על תשומת לב לקנה מידה אנושי ויצירת חווית חלל ייחודית לכל פרויקט. לדוגמה לכך היא תכנון בית הזיכרון ל״חללי גדוד 53 של חטיבת גבעתי״ (1966), בקיבוץ ניצנים. פרויקט אישי חשוב של זולוטוב, משום שאחד הנופלים בקרב היה אחיו, בצלאל. קנה המידה האנושי מורגש אף בפרויקטים בעלי קנה מידה גדול של תכנון בתי מלון ואכסניות, לדוגמה בית הבראה ״יערות הכרמל״ (1967) ובית ספר שדה עין גדי (1962). מלבד היותו אדריכל כשרוני, זולוטוב עסק באמנות רב תחומית, בציור, פיסול, נגרות, כתיבה ועריכת סרטים וכן, בעל רישיון טייס וצלילה. זולוטוב זכה פעמיים בפרס רוקח;ב-1961 על תכנון בניין דירות וסופרמרקט, ברחוב בן יהודה, תל אביב (1958) וב-1973 על תכנון מטה השב״כ, בתל אביב (1967). בנוסף, זכה בפרס רכטר לאדריכלות בשנת 1963, על תכנון בית הארחה בעין עבדת. האוסף נתרם לארכיון עזריאלי לאדריכלות בשנת 2016 וכולל שרטוטים, סקיצות, תצלומים, מסמכים, סרטים ופריטים אישיים כגון תעודות ומכתבים. קראו עוד