סגנון והתפתחות מוזיקליים

סגנון והתפתחות מוזיקליים

רחל גלעין מעיינת בפרטיטורה (ארכיון רחל גלעין, MUS 0253)

רחל גלעין מעיינת בפרטיטורה (ארכיון רחל גלעין, MUS 0253)

​החוויה המוזיקלית הראשונה הזכורה לרחל גלעין התרחשה בהיותה בת חמש בלבד. "שמעתי ברדיו את הווריאציות על שיר ילדים של מוצארט (Ah! vous dirai-je, Maman). היצירה השאירה אצלי חותם כה עז ורצון כל-כך חזק להבין את הקשר בין הווריאציות השונות עד כי השתוקקתי לכתוב כזה דבר בעצמי...". כשלמדה לנגן בפסנתר את האינוונציות של באך, הסונטות של היידן מוצרט ובטהובן ויצירות משל שוברט ושופן החלה גלעין לאלתר קטעים מוזיקליים בסגנון הבארוק, הקלסיקה והרומנטיקה ולחלום על לימודי הלחנה.

בתחילת שנות ה-70 החלה גלעין ללמוד מוזיקולוגיה באוניברסיטת שטוקהולם בשבדיה. תכנית הלימודים הושפעה מאירוע מכונן בחיי המוזיקה בשבדיה אשר התרחש כמה שנים קודם לכן כשהוזמנו לאקדמיה למוזיקה בשטוקהולם המלחינים ג'רג' ליגאטי (György Sándor Ligeti) וויטולד לוטוסלבסקי (Witold Lutosławski) ללמד קומפוזיציה. לימוד זה השפיע על דור שלם של מלחינים שבדים, על לימודי ההלחנה ועל חיי המוזיקה בשבדיה. אין פלא, אפוא, שבמסגרת לימודי המוזיקולוגיה של רחל גלעין נמנה גם קורס אנאליטי על יצירותיו של ליגטי ממנו הושפעה רבות.

את סיום לימודיה חתמה גלעין בלימוד יצירותיו של גוסטב מאהלר ובדרך זו הכירה גם את השפה הסימפונית הפוסט-רומנטית אשר היוותה מעין גשר למוזיקה המודרנית.

 

מכתב של רחל גלעין למזכירות האקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל-אביב אודות קבלת תואר מוסמך בקומפוזיציה, 1987 ​(ארכיון רחל גלעין, MUS 0253)

מכתב של רחל גלעין למזכירות האקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל-אביב אודות קבלת תואר מוסמך בקומפוזיציה, 1987 ​(ארכיון רחל גלעין, MUS 0253)

ב-1975 עלתה לישראל והגשימה את חלום ילדותה בלימודי הרמוניה, קונטרפונקט והלחנה באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל-אביב. שם סיימה את התואר הראשון והשני בלימודי קומפוזיציה אצל המלחין ליאון שידלובסקי, הרמוניה אצל המלחין והתיאורטיקן יצחק סדאי, קונטרפונקט אצל המלחין והתיאורטיקן יוסף דורפמן ונגינת פרטיטורה אצל המלחין מרדכי סתר.

בשנת 1980 השתתפה בקורס לקומפוזיציה בצרפת בהדרכתו של ויטולד לוטוסלבסקי ובשנת 1984 לקחה חלק בסמינר היוקרתי למוזיקה בת זמננו בדארמשטדט. "במסגרת לימודי ההלחנה אצל שידלובסקי", מספרת גלעין, "ניהלנו שיחות רבות על משמעות המוזיקה המודרנית, על האסכולה הווינאית השנייה וחשיבותו של ארנולד שיינברג ועל ספרות ותרבות בכלל. רק אז התחלתי להבין את הקשר בין לימודיי התיאורטיים לבין חיי ורגשותיי האישיים, ובין אלה למעשה היצירה. התחלתי את דרכי כמלחינה עצמאית". ואכן, כבר בזמן לימודיה כתבה את היצירות המודרניסטיות הראשונות שלה אשר זכו להצלחה רבה: התנפצות ים-הקרח לשני פסנתרים ולכלי נקישה (1984) ו-מעגלים לתזמורת (1986).

אך מיד לאחר מכן, בסוף שנות ה-80, החלה גלעין בחיפוש אחר טונאליות חדשה, "שפה פאן-טונאלית" כדבריה, "בה ימצאו את מקומם כל הסגנונות הקיימים באחדות חדשה". במאמרו ישראלית על פי בחירה – רחל גלעין, מציין מבקר המוזיקה נתן מישורי כי התופעה של לימודי קומפוזיציה מודרנית תוך הזנחה של דיסציפלינות ההלחנה הישנות, שהייתה נפוצה בשנות ה-60 והלאה, "איפשרה אמנם לרבים להימנע מאותה תחרות 'לא הוגנת' עם מוצרט ועמיתיו... אך רחל החליטה שעליה לנעוץ את שרשיה בעבר הקלאסי ומשם לנסות ולהפריח את צליליה שלה".

שנים קודם לכן, בעיצומם של לימודי הנגינה בהיותה נערה צעירה, התוודעה גלעין לספרו של המלחין הדני קרל נילסן (Carl Nielsen) "מוזיקה חיה" אשר יצא לאור בקופנהגן כבר בשנת 1925 ובשבדיה שני עשורים לאחר מכן, בשנת 1946. לשיטתו של נילסן, יש צורך להבין את המוזיקה מן העבר בכדי לחבר מוזיקה מודרנית טובה והוא ציין את חשיבות המרווח בין שני צלילים כאלמנט החשוב ביותר בקומפוזיציה, בניגוד למוזיקה מודרנית מאוחרת יותר, שבה הצליל היחיד נתפס כאלמנט הבסיסי. שנים לאחר מכן נודע לגלעין שהספר שימש כאבן היסוד באידאולוגיה של המלחינים השבדים המודרניים הראשונים, שלמדו דודקפוניה אצל מייסד המודרניזם בשבדיה, המלחין הילדינג רוסנברג (Rosenberg Hilding) בשנות ה-40 וה-50.

בהיותה מושפעת מדיסציפלינות קלסיות לא פחות מדיסציפלינות מודרניסטיות פיתחה גלעין שפה מוזיקלית משל עצמה שבה הרעיון של חשיבות המרווח המוזיקלי שיחק תפקיד חשוב ביותר. היא החלה בכתיבה רב-סגנונית, המשלבת סגנונות מוזיקליים שונים מתקופות שונות במסגרת יצירה אחת, ובמיזוג של טונאליות וא-טונליות. "הכתיבה המודרניסטית ה'טהורה' בלי אלמנטים טונליים, שייכת לעבר" הסבירה. לשיטתה, כתיבה "אפורה" חד-סגנונית איננה נותנת אפשרות מספקת לניגודים דרמטיים "בין, למשל, שלווה ושקיפות מצד אחד, ומוזיקה סוערת ודיסוננטית מצד אחר".

חיפושיה אחר ניגודים מבקשים לתאר במוזיקה "את הדרמה של חיי האדם, הנוגעת – מחד גיסא – במלחמה, במוות ובסבל האנושי, הקשורים לעובדה ששני הוריי עברו את השואה, ומאידך גיסא – בתקווה, באמונה, באושר ובשלום". ואכן, בחלק מיצירותיה מבוטאת ההתפתחות מייאוש לתקווה על ידי מעבר מאחד מהסגנונות המודרניים לטונליות טהורה בסגנון הקלסי או הבארוקי. כך, למשל, ביצירות ולא ילמדו עוד מלחמה (2003) ו-אתהלך בארצות החיים (2006). שתי היצירות כתובות לקול סופרן ולהרכב קאמרי קטן לטקסטים ממגילת איכה, מספר ישעיהו ומספר תהילים המתארים סבל של מלחמה שאחריה שוררים שלום ואושר. המלחמה מבוטאת במוזיקה סוערת א-טונאלית כשלאחריה מוזיקה בסגנון בארוקי עם קישוטיות (קולורטורה) בקו השירה המתארת שלום וגם שמחה עד אקסטזה.

היצירה אתהלך בארצות החיים בביצוע אווה בן-צבי, סופרן; אורית אורבך, קלרינט; גלעד הילדסהיים, כינור; רז כהן, צ'לו; אלן שטרנפלד, פסנתר, מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה, תל-אביב, 2007 (ארכיון רחל גלעין, MUS 0253)

היצירה אתהלך בארצות החיים בביצוע אווה בן-צבי, סופרן; אורית אורבך, קלרינט; גלעד הילדסהיים, כינור; רז כהן, צ'לו; אלן שטרנפלד, פסנתר, מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה, תל-אביב, 2007 (ארכיון רחל גלעין, MUS 0253)

תכנייה של קונצרט מיצירותיהן של פאני מנדלסון, קלרה שומן, אלמה מאהלר ורחל גלעין, בהפקתה של רחל גלעין (ארכיון רחל גלעין, MUS 0253)

תכנייה של קונצרט מיצירותיהן של פאני מנדלסון, קלרה שומן, אלמה מאהלר ורחל גלעין, בהפקתה של רחל גלעין (ארכיון רחל גלעין, MUS 0253)

כדי לשמור על האחדות הקומפוזיטורית למרות ריבוי הסגנונות, האמורים למזג יסודות צורניים קלסיים והצללות בנות זמננו, יצרה גלעין תיאוריות מקוריות אותן תיארה בשני מאמרים אשר התפרסמו ב-"IMI News": בחיפוש אחר תשובה, בשנת 1992, ו-בשאיפה אל האוניברסלי, בשנת 1996. במאמרים אלו מנסה גלעין להוכיח כי עצם ריבוי הקולות ביצירות לתזמורת או למקהלה יכול ליצור רושם של טקסטורה מודרניסטית בעוד שאותם החומרים, בשלושה או בארבעה קולות בלבד, יוצרים רושם מסורתי יותר. כך, למשל, הטקסטורות הדחוסות בשישה עשר קולות ביצירה ונגינותי ננגן למקהלה ללא ליווי (1993) יוצרות טקסטורה מודרנית, ואילו ביצירה פוגה לרביעיית מיתרים (2003-2004) מופיעה כתיבה בארבעה קולות בנושא של הפוגה על השם של באך (סי-במול, לה, דו, סי. בגרמנית B A C H) היוצרת קשר עם העבר. הן בסימפוניה מס' 1 והן בסימפוניה מס' 2 (כמו גם ביצירה ונגינותי ננגן) השתמשה גלעין בכתיבת קנונים המאפשרים מעברים הדרגתיים מטקסטורות הבנויות על מרווחים דיסוננטיים לטקסטורות בעלות אופי קונסוננטי. "ביצירותיי הקאמריות היותר מאוחרות", אומרת גלעין, "התנועה בין הסגנונות קלה יותר ובאה כאילו מעצמה, ללא צורך בתיאוריות".

השפעתן של הדיסציפלינות הקלסיות על יצירתה של גלעין מבוטאת גם בהרכבים ובכותרות הקלסיים של רבות מיצירותיה – סונטה מס' 1 "סונטת האור"; סונטה מס' 2 "קול קורא במדבר"; שלישייה לקלרניט, ויולה ופסנתר; פוגה לרביעיית מיתרים; קונצ'רטו לתזמורת קאמרית; קונצ'רטו לשני פסנתרים ולתזמורת; סימפוניה מס' 1 ו-סימפוניה מס' 2 ועוד.

היהדות הייתה מתמיד חלק בלתי נפרד מזהותה של רחל גלעין כמלחינה, ומרבית הטקסטים אותם הלחינה מקורם בתנ"ך. הטקסטים החילוניים המודרניים היחידים שבהם השתמשה נכתבו בידי אלזה לסקר-שילר (במחזור השירים נעימות שחורות) ובידי נלי זק"ש ("הו הארובות" בתרגום לעברית ביצירתה לא ישא גוי אל גוי חרב). שתי המשוררות היו ממוצא יהודי-גרמני ושתיהן נסו משלטון הנאצים – לסקר-שילר לפלשתינה ואילו נלי זק"ש לשבדיה.

דרך המוזיקה שלה מזהה עצמה רחל גלעין לא רק כישראלית בעלת רקע שבדי, אלא גם כמלחינה בעלת זהות יהודית החווה את המסורת התרבותית וההיסטוריה של העם היהודי. "את ההשראה ליצירותיי", אומרת גלעין, "אני שואבת מהמסורת האינטלקטואלית הגדולה של היהודים אשר תרמו לתרבות ולהיסטוריה האירופאית כדוגמת גוסטב מאהלר וארנולד שיינברג". יצירותיה מבטאות לעתים אמונה כמעט משיחית בביאת השלום והצדק לישראל ולעולם "חרף האלמנט הטראגי בהיסטוריה היהודית-ישראלית העכשווית".

בשנים האחרונות אנו עדים לכניסתם של מרכיבים נוספים לשפתה המוזיקלית של רחל גלעין: האחד הינו "תהליך מתמשך של התבהרות והשתקפות" הנובע מפנייתה לדת, למיסטיקה ולאמונה היהודית, כגון: אתהלך בארצות החיים לסופרן ולהרכב קאמרי (2006) המבוסס על פסוק מתהילים; דיבוק לקלרניט סולו (2006) המבוסס על המחזה הידוע העוסק בפולקלור ובמיסטיקה היהודיים; לא ישא גוי אל גוי חרב ל-8 זמרים ולהרכב קאמרי גדול (2008) אשר שלושת פרקיו מבוססים על שיר של נלי זק"ש, על קדיש אבלים ועל פסוקים מספר ישעיהו; סונטה מס' 1 סונטת האור, לכינור ולפסנתר (2009), בה מתארת גלעין את אור השכינה באקורדים משולשים, טהורים לחלוטין, בדו מג'ור ברגיסטר הגבוה ביותר של הפסנתר, היוצרים תחושה של מוזיקה שמיימית ורחוקה, ועוד.

המרכיב השני אשר התווסף לשפתה המוזיקלית של גלעין מושפע ממוזיקת הג'אז המסמלת בעיניה ריקוד ושמחת חיים. כך, בפרק הסיום של טריו אנרג'יקו (2005) ובסונטה מס' 2 קול קורא במדבר לכינור ולפסנתר (2010), המסתיימת בפרק "Jazz a la Brubeck" עם נושא של דייב ברובק. הפרק הראשון, כשם כותרת היצירה, שואב את השראתו מהרי הנגב, שם דימתה גלעין אלפי שנות היסטוריה תנ"כית וזיכרונות מן הנביאים.

 

מבצעי יצירתה של רחל גלעין טריו אנרג'יקו: סמי שטאלהאמר (Semmy Stahlhammer); איזבל בלומה (Isabel Blomme); עפרה יצחקי (משמאל); מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה, תל-אביב, ינואר 2013(ארכיון רחל גלעין, MUS 0253)

מבצעי יצירתה של רחל גלעין טריו אנרג'יקו: סמי שטאלהאמר (Semmy Stahlhammer); איזבל בלומה (Isabel Blomme); עפרה יצחקי (משמאל); מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה, תל-אביב, ינואר 2013(ארכיון רחל גלעין, MUS 0253)