המאחיא של מכנאס
כתבה: גברת מרים רואש

המאחיא של מכנאס

מרים ראש היא רעייתו של צבי מימון רואש, ונולדה וגדלה במכנאס. כבת לאב מצפרו ולאם ממכנאס היא יודעת הן את הדיאלקט של מכנאס הן את זה של צפרו. היא מורה לצרפתית ולאנגלית בבתי ספר תיכוניים במרכז הארץ. היא התחילה לכתוב טקסטים בערבית יהודית אחרי בעלה, וגם היא מבצעת אותם באירועים שונים שבהם מתכנסים יוצאי מכנאס ויוצאי קהילות אחרות במרוקו. היא כותבת במיוחד על עולמן של הנשים היהודיות במכנאס, ומדגימה במערכונים מיוחדים את לשונן המתנגנת של נשות צפרו. הטקסט עוסק במאחיא, המשקה האלכוהולי שיהודי מרוקו, בכל קהילותיהם בלא יוצא מן הכלל, הכינו מפירות- תאנים, תמרים, רימונים, פירות צבר, ואף דובדבנים (בצפרו)- לאחר שנתנו להם לתסוס ויזקקו את התחמיץ במכשירים פשוטים בבתיהם. הלקוחות היהודים צרכו את המאחיא לאורך כל השנה, וכל הזדמנות הייתה טובה לכך, עם חברים ולעתים בלעדיהם. למוסלמים אסור לשתות משקאות אלכוהוליים, אך איסור דתי זה לא מנע מרבים מהם לשתות מאחיא בהיחבא אצל מכריהם היהודים או אצל יצרנים, שסיפקו להם את המשקה האסור על עף הסכנה שנשקפה להם מכך. השלטונות המוסלמים פיקחו לעתים בהקפדה יתירה על מכירת המאחיא ללא יהודים (או נוצרים) והטילו קנסות ולעתים אף עונשי מאסר כבדים על יהודים ויהודיות שנתפסו בידי שוטרי המח'זן והואשמו במכירה אסורה של מאחיא. לקוחות מוסלמים שתו לעתים לשכרה וחזרו לבתיהם בגילופין תוך הקמת שערוריות לפעמים, שהעיבו על הסדר הציבורי ברחוב המוסלמי. לאחר מקרים כאלה ציוו לפעמים השלטונות המקומיים לערוך סקירה קפדנית של בתי המלאח כדי לתפוס את מגארי המאחיא ולהעניש את מחזיקיהם. מבצעי בילוש כאלה והתקריות שגרמו שיכורים מוסלמים המיטו לפעמים אסון על הקהילה היהודית במלואה, במכנאס ובקהילות אחרות באותה המידה, ולא רק על יצרני המאחיא ומוכריה, שכן הם סיפקו תירוץ נוח למושלים ולמנהיגים דתיים מקומיים, שלא אהדו את היהודים, לנצל את האירוע, להתעלל בקהילה ולהטיל עליה קנסות. גבוהים על מכירה אסורה של אלכוהול.


גם מרים רואש משתמשת בטקסט בביטויים ובצירופים מיוחדים לקהילת מכנאס, כמו פועלי ההתחבטות המטפוריים ונוסחאות עבריות אמפתיות. לבד מן הביטויים המשוקעים בערבית- היהודית של מכנאס (ושל קהילות אחרות), היא שואבת גם לקסיקון מודרני מן הצרפתית או מן העברית בת ימינו. מן הצרפתית ניתן לציין את היסודות: capables (=בעלות יכולת), commerce (= commerce), twist (= ריקוד הטוויסט של שנות השישים), commissaire (de police) (= מפקח משטרה), Əl- 〖spolisiät〗^s מן המילה (policiers השוטרים- עם ריבוי ערבי). מן העברית שאובים שמות עצם כמו 'סכנה', 'ספק', 'עברית', 'אוניברסיטה', המקבלים בהקשרים המתאימים תוויות יידוע מגדיר או תווית ידוע Ø.

מתוך: יוסף שטרית, לשון ומאגריה לשון ומארגיה-מחקרים סוציו-פרגמטיים בערבית היהודית בצפון אפריקה ובמרכיב העברי שבה כתבות, שירים, סיפורים ופתגמים, מכון ביאליק

האזינו להקלטה

מרים ראש היא רעייתו של צבי מימון רואש, ונולדה וגדלה במכנאס. כבת לאב מצפרו ולאם ממכנאס היא יודעת הן את הדיאלקט של מכנאס הן את זה של צפרו. היא מורה לצרפתית ולאנגלית בבתי ספר תיכוניים במרכז הארץ. היא התחילה לכתוב טקסטים בערבית יהודית אחרי בעלה, וגם היא מבצעת אותם באירועים שונים שבהם מתכנסים יוצאי מכנאס ויוצאי קהילות אחרות במרוקו. היא כותבת במיוחד על עולמן של הנשים היהודיות במכנאס, ומדגימה במערכונים מיוחדים את לשונן המתנגנת של נשות צפרו. הטקסט עוסק במאחיא, המשקה האלכוהולי שיהודי מרוקו, בכל קהילותיהם בלא יוצא מן הכלל, הכינו מפירות- תאנים, תמרים, רימונים, פירות צבר, ואף דובדבנים (בצפרו)- לאחר שנתנו להם לתסוס ויזקקו את התחמיץ במכשירים פשוטים בבתיהם. הלקוחות היהודים צרכו את המאחיא לאורך כל השנה, וכל הזדמנות הייתה טובה לכך, עם חברים ולעתים בלעדיהם. למוסלמים אסור לשתות משקאות אלכוהוליים, אך איסור דתי זה לא מנע מרבים מהם לשתות מאחיא בהיחבא אצל מכריהם היהודים או אצל יצרנים, שסיפקו להם את המשקה האסור על עף הסכנה שנשקפה להם מכך. השלטונות המוסלמים פיקחו לעתים בהקפדה יתירה על מכירת המאחיא ללא יהודים (או נוצרים) והטילו קנסות ולעתים אף עונשי מאסר כבדים על יהודים ויהודיות שנתפסו בידי שוטרי המח'זן והואשמו במכירה אסורה של מאחיא. לקוחות מוסלמים שתו לעתים לשכרה וחזרו לבתיהם בגילופין תוך הקמת שערוריות לפעמים, שהעיבו על הסדר הציבורי ברחוב המוסלמי. לאחר מקרים כאלה ציוו לפעמים השלטונות המקומיים לערוך סקירה קפדנית של בתי המלאח כדי לתפוס את מגארי המאחיא ולהעניש את מחזיקיהם. מבצעי בילוש כאלה והתקריות שגרמו שיכורים מוסלמים המיטו לפעמים אסון על הקהילה היהודית במלואה, במכנאס ובקהילות אחרות באותה המידה, ולא רק על יצרני המאחיא ומוכריה, שכן הם סיפקו תירוץ נוח למושלים ולמנהיגים דתיים מקומיים, שלא אהדו את היהודים, לנצל את האירוע, להתעלל בקהילה ולהטיל עליה קנסות. גבוהים על מכירה אסורה של אלכוהול.


גם מרים רואש משתמשת בטקסט בביטויים ובצירופים מיוחדים לקהילת מכנאס, כמו פועלי ההתחבטות המטפוריים ונוסחאות עבריות אמפתיות. לבד מן הביטויים המשוקעים בערבית- היהודית של מכנאס (ושל קהילות אחרות), היא שואבת גם לקסיקון מודרני מן הצרפתית או מן העברית בת ימינו. מן הצרפתית ניתן לציין את היסודות: capables (=בעלות יכולת), commerce (= commerce), twist (= ריקוד הטוויסט של שנות השישים), commissaire (de police) (= מפקח משטרה), Əl- 〖spolisiät〗^s מן המילה (policiers השוטרים- עם ריבוי ערבי). מן העברית שאובים שמות עצם כמו 'סכנה', 'ספק', 'עברית', 'אוניברסיטה', המקבלים בהקשרים המתאימים תוויות יידוע מגדיר או תווית ידוע Ø.

מתוך: יוסף שטרית, לשון ומאגריה לשון ומארגיה-מחקרים סוציו-פרגמטיים בערבית היהודית בצפון אפריקה ובמרכיב העברי שבה כתבות, שירים, סיפורים ופתגמים, מכון ביאליק

מקור: ערבית יהודית

המאחיא של מכנאס (עמ' 102-103)

מיהו הזר שיעבור דרך מכנאס ולא ייקח איתו ליטר אחד או שניים של מאחיא? דבר ידוע הוא, שאין כמו המאחיא של מכנאס. המאחיא מצויה תמיד בכל בית, בשמחות ובעתות צער, בשבתות, בימי חג: ואין מה שישווה לה לטיפול בכאב שיניים, בכאבי הפה, במיחושי הלב, ואפילו בכאבי ראש- תרופה של אליהו הנביא.

ומי מזקק את משקה המאחיא ומוכר אותו? אינך מוצא אף לא גבר אחד בסחר הזה, זה אך ורק נשים בעלות יכול וכישורים, משום שעיסוק כזה לא היה קל ואף זימן סכנות למוכרים הן בימי שלטון הצרפתים הן בימי שלטון המוסלמים.

אלא ששררה אז דלות נוראה, ומה יעשה הבן אדם? מאחיתה טפירו שגרה ברחוב המטאמאר מכרה מאחיא במחתרת ומתוך פחד שמא תיתפס. והכסף שהרוויחה, היא השתמשה בו לסיפוק צרכיה, נתנה חלק ממנו לצדקה, בקיצור חייתה בזכותו ברווחה מסוימת. ומה עם יצחק בעלה? הוא לא פתח את הכיס אלא לאחר שהופעלו עליו לחצים, עד שמת החמור. מה לעשות? השאר את המכסה על הבאר. אין מה לפשפש, צרה ממש.

בקיצור, בוקר אחד, מאחיתה הייתה עסוקה והנה יצחק בעלה חזר הביתה לפתע פתאום מן העבודה. – "הו! הכל כשורה? מה קרה? מה קרה? מה, המוסלמים חדרו למלאח? מה, סגרו את שער צפרו? מה קרה? מה קרה?". אמר לה: "זהו, מאחיתה עומדת להילקח לבית הסוהר".- "מדוע? מה עשיתי? מסכנה אני, ולא עוללתי כלום לא בידי ולא ברגלי, רק יושבת לי בביתי. מה, זה מעשה ראוי לבית סוהר?".

אמר לה: "סלאם ביש המזל, זה הצובע לנו את הבתים, נמצא מיטלטל מצד אל צד ברחובות מרוב שיכרות. הוא ביש המזל מסר להם את שם היהודייה שמכרה לו מאחיא; כעת, כל המאחיא שברשותך, תשפכי אותה לביוב. הנה עומד לבוא מפקח המשטרה כדי לערוך חיפושים בכל בית ובית; והיהודייה שתימצא אצלה מאחיא, תוכנס לצינוק, בבית הסוהר".

    

תרגום: עברית

הערק של מכנאס *

סקון לע'רב די ידוז על מקנס ומיעביס איטירו או זויזת די מחיה? הדי חזה מערופה: "מקיינס פחל מחיה די מקנס". מחיה מוזודה פכל דר, פלפרח ופלארח, פשבות ופלעייד- מקיין פחלה לטר-א סנאן, לטר-א לפום, לטר-א לאלב, ולכתיר לטר-א ארס. דווא די יליהו נביא!!

סקון די קן יאטרה ויבעה? מתסבס רזל ווחי פהד לקומרס. ע'ר סי מרוות גדת. מחית מסהלס פעמל וסכַּנה די יבע-ה ל-פייאם לפרנסס וול-פיאם למסלמין, (מיבאה חד!)

בלחא קנת לעניות, וסי יעמל לווחיד? מחיטה טפירו די קנת סכנה פדרב לע'נדור קנת תביע מחיה בתכביה ובלכופה למא תאבט. דוק בלפליסת די קנת תרבח, קנת תעת-א די חתז סי, קנת תעטי סדאה, קנת כתוסע סווי מחית יצחק רזל ה מקנס יטלאהום דע'יה, ע'ר זז ודרע מהנק מתרוו, סרה וכלס!

לפידה, ווחד סבח ומאחיטה כת אדי, והדה יצחק רזלה כלט עליה על ע'רדה. כיילו כי'יכלע מספוק קן לזמו יקון פלכדמה. יק לבס? כפת. את-לו: "א-סקיין? יק מה תכלו למסלמין למלח נסדו דע'יה לבב בסקרון?". אל-ה: "ספי, מחיטה מסי תמסי לחבס!". את-לו: "עלס סעמלת, סעמל וועדי למע'בונה...? גווילסה פדרי מעמלת לבידי וולא ברזלי...?"

אל-ה: "למזע'וב די סלם די קי ביידלנה, סבוה קי ידרגל פסוא, סקרן מקפס, אל-הום ליהודיה בעתלו מחיה. ודבה מחיה די ענדק כל-ה אלב-ה פלאדוס. הוו זאי לקומיסיר יאללב פכל דר. וליהודיה די תוסב ענדה מחיה תמסי לבנאה!

 

"באמת! רק זה חסר! בושה כזו! חרפה כזו! איזה חוסר מזל!". היא לא הוסיפה מילה, והוא הלך לו, טרק את הדלת והשאיר אותה כולה נסערת, קופצת, עולה ויורדת, חסרת מנוחה כמו ציפור. מה, מה עליה לעשות? בידיים רועדות התחילה לשפוך את המאחיא היקרה לביוב:

" אוי ואבוי לי! איזה אבדן! אבדן מוחלט! האם יש כאן צדק? הצדק של סדום. מה, איזו צרה! צרה צרורה! האם אין כאן עלילה? עלילה מן הסוג הגרוע ביותר. איזו רחצה בערום איומה!" והיא, על כל שפיכה שביצעה הוסיפה כהנה וכהנה:- "חמישה עשר בקבוקים- שעין הרע תשרה על האויבים- כמה חבל, כמה חבל; הכול זורם בבית השימוש. כמה טרחתי עד שזיקקתי אותם טיפה אחר טיפה. כמה סבלתי בסחיבת הקרשים, בהתבוססות בעיסה ובמשבי רוחות. כן, קומי, את מאחיתה תיאבקי ותעבדי עבודת פרך לשווא, וכשיחסר לך גרוש, לא תמצאי מי שיבוא לעזרתך. כן, אלוהים קיים לעד! הלכה לאיבוד, שתהיה כפרה עליכם. ואותו המפקח ישלם לו האל פועלו; והכסף שעמדתי לקבל שייקח אותו בחטאו וכמעשה גזל. זהו".

איפה מחולל האסון? הוא בא או עדיין לא? השקיפה מן החלון וראתה אותו באמצע הרחוב בין שני שוטרים. מה יש לו? הוא נופל כאילו השתלטו עליו שדים. מה קורה? הסתכלה היטב אל הרחוב וראתה שהרחוב מלא כולו עכברים הרוקדים כמו בני כת העיסאווייא. מה יש להם? הם השתגעו? נדמה להם שזו שמחת תורה? כן! יצחק, האם אלה השתכרו משתיית מאחיא? אוי ואבוי לי! אני אומרת לכם: הצעירים של היום, אין ספק בכך, הם למדו מהם את ריקוד הטוויסט, הטראנס, וכל זה הם למדו אך ורק מן העכברים. כן, המפקח והשוטרים סיימו, לא מצאו מניין לעבור, חזרו על עקבותיהם; לא חיפשו ולא בדקו, לא עשו כלום. גם למחרת לא בא אף אחד.

אמרה לבעלה: "נו ראית, אתה יצחק הפחדן? הנה שום מפקח לא בא. אני בינתיים קיבלתי מכה אנושה עם אבדן חמישה עשר בקבוקים- שעין הרע תשרה על האויבים!- עם אבדן המאחיא היקרה שלי, עם אבדן הכסף היקר שלי. לא נותר לא החמור ולא מחירו שבעה פרנק. ולא נותר ריחה של מאחיא. מה, כפרת עוון! יצילנו האל מגלות זו ויוביל אותנו לארץ ישראל. כן, אני משתחווה לו ולשמו.

שערי שמיים היו פתוחים, ותפילתה של מאחיתה התקבלה. הגיעה לארץ ונפטרה מכל ההתרוצצות הזאת, מן ההתרוצצות הבלתי נפסקת. לא שכחה את מכנאס ואת הערבית שלנו. אף כי למדה עברית היא עדיין, כמו שאומר השיר, חולמת בערבית יהודית. אמרה לי: מה שקרה למאחיא שנשפכה לחינם קרה לשפה שלנו, שפחדנו לדבר בה, החבאנו אותה ושכחנו אותה.

וממי פחדנו? מבן גוריון? הוא לא אמר לנו כלום, המסכן. אנחנו המשוגעים. מדוע אנחנו לא מדברים בערבית כמו שאלה דיברו יידיש? כנראה, שלא היה נשאר מי שמסוגל לדבר בה, אילולא פרופסור שטרית שכותב אותה בספרים ומלמד אותה באוניברסיטה. האם הערבית שלנו ראויה לגורל כזה? הערבית שלנו שהבן- אדם מוצא בה את הרווחה שלו? וכשתימצאו בין קרוביכם תוכלו להיזכר באמירות של אמותיכם.

עשו זאת בטוב טעם, בליווי כוסית של מאחיא, שלא תמותו מגעגועיכם אלי. וכשתשלחו את ילדיכם ללמוד אותה באוניברסיטה, איך הם יתחילו לדבר ערבית? כמו אותם העכברים הרוקדים.

לא יצליחו ללמוד אותה ויבינו אתכם כשתדברו אתם, ואתם תבינו אותם, אלא עד שיקומו העכברים וישירו פיוטים.

    

איווה דק סי מבא ע'ר דיק תטוופה!! על אלת-ה פיידה!" מתנס להדרה טר-א לבב ומסה פחלו וכל-ה לענדק כתמע'זז!!!

"וילי, וילי, על כטיה! כטיה ברדה!! הוהדה סרע? סרע סדום! והדי סרה? סרה סרורה! הדה בטל? בטל לחמר! עלה תכסל! תכסל בלע'ריה! ויהיה עלה כל אוחדה בסחל ובסחל!! כסרה כסרה, כלסי פלמזרה!!! אידק ועשרה דלארעי פעינין עדק!!! זה מאטרהום, נאטה בנאטה. עלה מידר ועלה רוויחאום אה מחיטה תאתל ותכדם לכדמה סעבה וולה יכסק סי גרס, מקינס די יעתאק!! איווה קין לה!! מסאוו קפרה עלינה ועליקום! דק לקומיסיר, יכלסו לה ויעיבי דוק לפליסאת די קונת מסי נרבח פלחרם ופלגזל!!!

ופיינו למדויב? זה או באי? דללת מטאה והיאה כתר-ה פוא דרב בין זוז דל פוליסיאת. או סענדו קי סח פחל די אבטו-ה זנון? אסקיין? דרב כללו עמר בלפירן קי סטחו. יכמה סקרנין במחיה? ווילי, ווילי עלה תחק! מנהום תעלמו סטח דליום, מפ-ה ספא!! ווכה עיסווה תעלמו מנהום מה קיין להום פיין ידוזו רזעו על טראהום לקומיסיר בין זוז דל פוליסית, מטפו, מאלבו, מעמלו חתסי!!! ווכה לע'דה מזה חד...

אתלו לרזל-ה: ה יצחק לכווץ, ה סי קומיסיר מזה!! ביני ביני תסווית אנה פיאדק ועשרה דלארעי פעינין עדק, פל מווחיה דיאלי, ופל פילסת דיאלי תסווית פיהום.

מבאה ללחמר לשבעה פרנק! ומבאתס ריחה די מחיה. קפרת עבון רבי הוו די פקנ מנהד לגלות, ועבינה לרושליים!! מבייעה לילו וליסמו.

קנו ביבן סמה מחלולין, תאבלו טלבת די מחיטה. זת לארץ ותהנת מלאתל די מחיה. מנסתס מקנס, ווכה כתפהם לעברית, כתבובל, כתווחס וכתפזה בלערביה. אתלק די זרה למחיה די תסייבת עלה בטל זרה לערביה דיאלנה, די כופנה נהדרו-ה, כבינ-ה ותנסת.

ומניין כופנה? מבן גוריון? מאל ולו למסקין! חנה הומה להבל. עלס מנהדרוס לערביה דיאלנא פחל לידיש? ליום חסב, מבא חד יהדר ה. לוקון מ ווחד פרופסור שטרית קי עלמ-ה פלאווניורסיטה ויכתב למסחף... וס לערביה דילנה דלמסחף? וידבה מדי תקונו בינתקום בס תפקרו דוק תפקרת דוק להדרת די אומתקום!

ועמליה בלדה דווזיה בקוויס די מחיה דימקנס דימחיטה בס תפזוו, קונו תהדרו בלערביה, מקנסי דב תמותו בלווחס דיל-ה!! וילה ספדתו ולדקום יתעלמו לערביה דילנה פלאוניברסיטה, כיף יזיו קי הדרו בלערביה פחל דוק לפירן די קנו סטחו.

וזה מי עלמהום וימתה יהדרו בס תפהום? חתי יאומו לפירן יפייטו!!!


* החיבור נכתב באופן חופשי על ידי המחברת ולא לפי כללי התעתיק.

 

 

 

 

 

 

 

 


כתבה וקראה: גברת מרים רואש, ילידת מכנאס
תרגום מתוך: יוסף שטרית, לשון ומאגריה לשון ומארגיה-מחקרים סוציו-פרגמטיים בערבית היהודית בצפון אפריקה ובמרכיב העברי שבה כתבות, שירים, סיפורים ופתגמים, מכון ביאליק, ----, עמודים 102-103

להורדת הקובץ עם התעתיק >>