הגדם וחוטרו

"יעקב מריאש נולד כ־1929 בקובנה, בנם של יחזקאל מריאש ורחל לבית שהם. אח לנחום, הבן הבכור וישראל, בן הזקונים זכרונם לברכה. יעקב למד עד כיתה ח' בגימנסיה העברית על שם 'שוואבה' בקובנה. עם פלישת הצבא האדום לליטא ב-1940. מפזר השלטון החדש את תלמידי הגימנסיה לבתי ספר שונים בעיר. אני מוצא את עצמי תלמיד משמרת שניה בבית ספר שלא ידעתי קודם לכן על קיומו. מקובצים בו ילדים שלא הכירו אחד את רעהו. השלטון החדש הקומוניסטי מרביץ בנו בני האחת עשרה, את תורת המהפכה הקומוניסטית ובעיקר את שירי 'הפרולטריון' ומלחמותיו. כאות הוקרה על זימרתי המרשימה אני מתקבל לחוג מתקדם. עולה בדרגה ואני כבר פיונר ומוענקת לי עניבה אדומה כנושא העניבה. אני מקבל את תפקיד חיי. חובה עלי "לחנך את הורי ואחי”: ”להצילם ולהעבירם מהעולם הישן האפל הנצלני. לעולם נאור ומשחרר שכולו טוב. על פי תורתו של 'החבר סטלין' שמש העמים”. ; אלפי יהודים מוגלים לסיביר הרחוקה. גם אנו בין המבוקשים, ציונים אויבי העם. לא הספקתי הרבה 'לחנך' - את בני ביתי. המלחמה פורצת ביוני 1941, הצבא הגרמני פולש לליטא. הליטאים מקבלים את חייליו של היטלר בפרחים ובתרועות שמחה. הצבא הנאצי דוהר מזרחה. השד האנטישמי מתפרץ במלוא היקפו. הליטאים עושים שמות בקהילה היהודית. שורפים ורוצחים בכל רחבי המדינה שלהם את מרבית יהודיה. הצדות' שהביאו עלינו האדומים מתגמדות נוכח הכליה שהביאו עלינו הנאצים ועוזריהם. הגדם וחוטרו” מתאר תקופה של ארבע שנות תופת. סבל ואבדון, עליי, על בני ביתי ועל משפחתי המורחבת." -- מן המעטפת האחורית.