אמהוי צגה-מרים גברו

אמהוי צגה-מרים גברו נולדה בשם יובדר גברו ב-12.12.1923 באדיס אבבה, אתיופיה. אביה, קנטיבה גברו, היה פוליטיקאי בכיר ואיש רוח שהיה קשור למשפחתו של המלך מהשושלת גונדר. אמה, קסיה ילמטו, הייתה קרובת משפחה רחוקה של הקיסרית מנן, אשתו השנייה של היילה סלאסי. הבית בו גדלה היה בית מידות רחב ידיים, שבוסתן גדול העניק לו צל רב. כשהגיעה לגיל שש נשלחה עם אחותה הגדולה לפנימייה לבנות בשוויץ כדי שתקבל חינוך אירופאי, דבר שהיה מאוד לא מקובל באותה תקופה באתיופיה. כשהגיעו שתי האחיות לשוויץ הן גרו אצל פלאד, כומר פרוטסטנטי וחבר של אביהן, שלקח אותן תחת חסותו ולימד אותן גרמנית. כשנתיים לאחר שהגיעה לפנימייה, כשהייתה בערך בת שמונה, הגיע לבית הספר פסנתרן עיוור שהופיע בפני הילדות הקטנות. גברו התאהבה במוסיקה והחלה ללמוד כינור ופסנתר. בגיל 11 עזבה גברו את הפנימייה בשוויץ וחזרה לביתה שבאתיופיה. היא המשיכה את לימודיה בפנימייה של הקיסרית מנן ובמקביל לא הפסיקה לנגן. ב-1936, בהיותה בת 13, פלשו האיטלקים לאתיופיה. גברו ומשפחתה הוגדרו כאסירים פוליטיים והוגלו לאיטליה. ; רק מקץ שלוש שנים, ב-1939, קיבלו היא ומשפחתה אישור לשוב לאתיופיה. גברו התחילה לעבוד כמזכירה ומתורגמנית במשרד החוץ האתיופי, עד שבגיל 20 קיבלה מהקיסר אישור לצאת ללימודי מוסיקה בקהיר אצל הכנר הפולני המפורסם אלכסנדר קונטורוביץ'. מדי יום היא ניגנה חמש שעות בפסנתר וארבע שעות בכינור, אולם מזג האוויר וזיהום האוויר של קהיר פגעו בבריאותה והיא נאלצה לשוב לאתיופיה. יחד איתה הגיע לאתיופיה קונטורוביץ', שהפך למנצח של התזמורת המלכותית של הקיסר. עם חזרתה לאדיס אבבה, היא החלה לעבוד במשרד שומרי הראש הקיסרי והקריירה המוסיקלית שלה הייתה בנסיגה. היא הרגישה בדידות כנגנית מוסיקה קלאסית וחשה שאיש אינו מעריך כראוי את יצירתה. האור בקצה המנהרה לא איחר להגיע, בדמות הזמנה במלגה מלאה לאקדמיה למוסיקה בלונדון, אולם הפעם הקיסר הפתיע וסירב לאפשר לה לעזוב את המדינה. צגה שקעה בדיכאון עמוק ובמשך 12 יום היא לא אכלה דבר. היא אושפזה וכשהייתה על סף מוות היא ביקשה להגיע לכנסייה של בית החולים כדי להתפלל. המפגש הזה, בין צגה החילונית לכנסיה, שינה לחלוטין את מסלול חייה. ; אחרי אותה התגלות היא החלה לפקוד את הכנסייה לעיתים תכופות, למדה על הנצרות וגילתה את מוסיקת הקדושה של הכמרים האתיופיים. את הנגינה החליפו התפילות וכעבור שלוש שנים של התחזקות היא הצטרפה למנזר גישן מרים בצפון אתיופיה. בעשר שנותיה במנזר המבודד היא שינתה את שמה מיובדר גברו לאמהוי צגה מרים גברו, ולא ניגנה אפילו פעם אחת, אך האהבה למוסיקה הייתה חזקה מדי. היא עזבה את המנזר, חזרה לבית הוריה באדיס אבבה והחלה לשלב בין עבודת האל לנגינה. היא הלחינה עשרות יצירות, הקליטה מספר אלבומים ואת כל התמלוגים מהמכירות העבירה לילדים נזקקים ולהקמת בית יתומים של חללי מלחמות. ב-1984 החליטה אמהוי צגה מרים לעזוב את אתיופיה ולהגיע דווקא לירושלים, למנזר האתיופי ברחוב אתיופיה 10. היא שימשה כמתורגמנית של הפטריארכיה האתיופית בעיר העתיקה, ניגנה והלחינה יצירות רבות וכל עוד מצבה הבריאותי איפשר זאת, היא הלכה מדי יום להתפלל בעיר העתיקה. כיום, אמהוי צגה היא כמעט בת 90, עדיין צלולה ורהוטה". -- אתר המו"ל.