לקרוא עיתון מול הרוח

""הרבה ייאוש גורם לייאוש להתייאש. הופך את הייאוש למסטיק בלי טעם שמתפורר בפה. לפתע נמאס לך ללעוס ייאוש ומתחשק לך לירוק. לסלוח. לקבל. לכבד. להעריך. ככה ברצף. ומתחשק לך לאהוב, רק שאז אתה נזכר שאינך זוכר איך. אבל בעצם לא מפסיקים לאהוב, אתה יודע זאת גרשון, נכון? לא מפסיקים אף פעם, רק שוכחים איך זה באמת." "למה?" "כי אסור. אסור להפסיק אף פעם. כי יום אחד גם אתה תצא מהבור התהומי של הפנים החוצה. פשוט תצא החוצה גרשון ותסתכל לשמש בעיניים כדי שתסנוור. ותלך יחף כדי להרגיש את האבנים הקטנות שדבוקות כבר שנים למדרכה. כדי להרגיש את המלט. ואז תשכב על דשא לח ותריח דשא לח, עד תקלוט כמה פלא יש בדשא, כמה ירוק. ותשכב שם עד שיתחיל לגרד ואז תתרומם לאט לאט כדי לא לחטוף סחרחורת מכל הריח והירוק, ותעמוד זקוף ותביט בשמים. והם יהיו בהירים." יולי, גיבורת הרומן "לקרוא עיתון מול הרוח", יוצאת למסע פרידה מהעבר, מהכאב, מהכעס. היא עושה זאת לאחר שבשורות מרות דופקות בדלת." -- מן המעטפת האחורית.