על המינים, האפיקורסים והכופרים במשנת הרמב"ם

בדרך כלל אפיינה ההגות הדתית את הכופרים באל כמרדניים, ככפויי-טובה או כמי שמבקשים להקל מעצמם את החובות שמטילה הדת. הרמב"ם, אשר שיבץ את האמונה במישור האינטלקטואלי, אפיין את הכפירה כבורות. מכיוון שהבורות דורגה על ידו בהתאם לנושאיה, הרי שאי-הידיעה כי האל קיים הציבה את האדם במעמד הנחות ביותר האפשרי. המינים, האפיקורסים והכופרים היו אלה שהתכחשו ליסודותיה של האמונה היהודית. קבוצות אלו כללו את האתאיסטים, הפוליתאיסטים, האנתרופומורפיסטים (שהאמינו כי האל הינו בדמות אדם), המערערים על מעמדה האלוהי של התורה שבכתב ובעל פה, והמפקפקים בשכר ובעונש. בין כך ובין כך דיוניו של הרמב"ם בכופרים למיניהם, מציגים תמונת-ראי של תפיסת האמונה הנדרשת ואת משמעותם של י"ג עיקרי היהדות כפי שנקבעו על-ידו.