תוכנית שומאן

הצהרת שומאן שנחתמה בשנת 1950, נחשבת לאחת מנקודות המפנה המכריעות בהיסטוריה של יבשת אירופה, ולאבן הדרך הראשונה בהקמת האיחוד האירופי. מטרתה המרכזית של ההצהרה, שנודעה גם כ"תוכנית שומאן", הייתה להכפיף את ייצור הפחם והפלדה של צרפת ומערב גרמניה תחת רשות משותפת אחת. יוזמה זו הבשילה מאוחר יותר להקמת "קהילת הפחם והפלדה האירופית" (ECSC), ובכך הניחה תשתית כלכלית ופוליטית לשיתוף פעולה בין מדינות, שהיו אויבות מרות רק שנים בודדות לפני כן. ההצהרה קרויה על שמו של רובר שומאן, מדינאי צרפתי ומהאבות המייסדים של האיחוד האירופי. שומאן, נוצרי קתולי אדוק, הושפע עמוקות מערכי תנועת "הדמוקרטים הנוצרים" שצברה פופולריות רבה באירופה החל מהמאה ה-19. חזונו לאיחוד היבשת לא התבסס רק על אינטרסים פוליטיים, אלא נשען על יסודות אמוניים ותרבותיים, תוך שילוב בין עקרונות דמוקרטיים לערכים נוצריים של פיוס ואחדות. שומאן שאף להקים ארגון שיהיה פתוח להצטרפותן של כלל המדינות הדמוקרטיות באירופה. הוא האמין כי איחוד כלכלי הדרגתי ישרת את כל המדינות החברות, יאפשר יצירת מאגר משאבים מגוון ויביא להגדלה משמעותית של שוק הצרכנים האירופי. מעבר להיבט הכלכלי, התוכנית נועדה להבטיח שלום בר קיימא ביבשת, באמצעות תלות הדדית שתהפוך מלחמה בין המדינות לבלתי אפשרית מבחינה מעשית. חשיבותה של ההצהרה נשמרת עד היום דרך חגיגות "יום אירופה", המצוין מדי שנה ב-9 במאי לזכר המועד בו פורסמה התוכנית. יום זה, המציין את השלום והאחדות ביבשת, נחגג לראשונה באופן רשמי בשנת 1985, במקביל לאימוץ הדגל האירופי, והוא מהווה תזכורת לחזון של שומאן שהפך למציאות פוליטית וכלכלית רחבת היקף.