המאיץ הגדול להתנגשיות הדרונים (צרפת ושווייץ)
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
נושא
-
נשמר בהצלחההפריט קיים באזור האישישגיאההכנסו לחשבון כדי לשמור
מידע על הזהות:
מזהים נוספים
- Wikipedia, July 17, 2006(Large Hadron Collider (short LHC): a particle accelerator and collider located at CERN, near Geneva, Switzerland. It is currently under construction and scheduled to start operation in Nov. 2007, when it will become the world's largest particle accelerator. The LHC is funded and being built in collaboration with over two thousand physicists from 34 countries, universities, and laboratories. The collider is contained in a 27 km circumference tunnel located underground at a depth ranging from 50 to 150 metres. The 3 metre diameter, concrete-lined tunnel actually crosses the border between Switzerland and France at four points, although the majority of its length is inside France.)
- Large Hadron Collider Web site, July 17, 2006(The Large Hadron Collider (LHC) is being built in a circular tunnel 27 km in circumference. The tunnel is buried around 50 to 175 m. underground. It straddles the Swiss and French borders on the outskirts of Geneva.)
תקציר מוויקיפדיה:
מאיץ LHC (באנגלית: Large Hadron Collider) הוא מאיץ החלקיקים הגדול בעולם, הממוקם במרכז המחקר CERN על גבול שווייץ–צרפת. השם LHC משמש הן לתיאור המאיץ הטבעתי המרכזי, שנבנה במנהרה ששימשה עד שנת 2000 את מאיץ LEP, והן לתיאור הפרויקט כולו, שנחשב לפרויקט הראשי של CERN בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21. הפרויקט כולל מכלול של מאיצים ושל ניסויים פיזיקליים שמתבצעים בעזרת גלאֵי חלקיקים. הניסויים שנערכים באמצעות המאיץ נועדו לענות על שאלות העומדות בבסיס הפיזיקה. מטרתם העיקרית היא להשלים את תמונת חלקיקי היסוד ולחפש אישושים לתאוריות שנועדו להרחיב את המודל הסטנדרטי של החלקיקים היסודיים. בפרט, הוא נועד למצוא את החלקיק בוזון היגס שקיומו נחזה על ידי המודל הסטנדרטי והוא מהווה מרכיב מרכזי בו, חיפוש שהוכתר בהצלחה בשנת 2013; למצוא ראיות לתורת הסופר-סימטריה שמהווה הרחבה למודל הסטנדרטי; ליצור פלזמת קווארקים-גלואונים ששררה, על פי התאוריה המקובלת, ביקום הקדום זמן קצר לאחר המפץ הגדול; ולנסות ליצור חורים שחורים זעירים. חלקו המרכזי של המאיץ בנוי בתוך מנהרה טבעתית שאורכה כ־27 קילומטר. המתקן מסוגל להאיץ פרוטונים בשני צינורות (beam pipes) מקבילים, שמתאחדים לצינור אחד סמוך למספר נקודות אינטראקציה (interaction points) לאורך מסלול המאיץ. בנקודות אלו מתרחשת אינטראקציה (התנגשות) בין פרוטונים הנעים בכיוונים מנוגדים. האנרגיה של חלקיק עולה ככל שמהירותו גדלה. האנרגיה של הפרוטונים הנעים בצינורות ה־LHC מגיעה ל־TeV 7 (שבעת אלפים מיליארד אלקטרון וולט; פי 7,461 מאנרגיית המנוחה של הפרוטון) ומהירות תנועתם מגיעה ל־99.9999991% ממהירות האור בריק. בחלק מהזמן יואצו במאיץ גרעיני עופרת. בחינת החלקיקים שייווצרו כתוצאה מהתנגשויות הפרוטונים או היונים תיעשה באמצעות גלאֵי חלקיקים גדולים. בניית המאיץ היא הפרויקט הגדול ביותר בתולדות הפיזיקה מבחינת מספר הפיזיקאים שהשתתפו בו, והוא שני רק לתוכניות החלל מבחינת ההשקעה הכספית. בבנייתו, ובבניית הגלאים הנלווים, השתתפו יותר מ־5,000 פיזיקאים מיותר מ־40 מדינות, ויחד עמם עבדו על הפרויקט אלפי מהנדסים וטכנאים. עלותו הכוללת מוערכת בלמעלה מ־5 מיליארד אירו. הרעיון להקים מאיץ פרוטונים בקנה מידה כזה ב־CERN עלה כבר בשנות ה-80 של המאה ה-20, והאישור לתוכנית הראשונית להקמתו התקבל ב־1994. ישראל נוטלת חלק בניסוי: היא השתתפה בבניית גלאים המיועדים לאחד הניסויים המרכזיים שבו, ניסוי ATLAS, וסיפקה רכיבים למערכות אחרות בניסוי. ביולי 2026 הושבת המאיץ למשך כארבע שנים לשם שדרוגו.
לקריאת הערך המלא בוויקיפדיה >