צורבן

דיאתרמיה היא תהליך שבו חום מושרה, באמצעות זרם חשמלי או זרמים אלקטרומגנטיים בתדירות גבוהה, לשם טיפולים פיזיותרפיים או הליכים כירורגיים. המונח "דִיאָתֶרמִיָּה" הוא הלחם של המילים היווניות "דיה" (δια, שפירושה "דרך") ו"תרמיה" (θερμία, כלומר "חום"), כלומר "חימום באמצעות, דרך". התיאורים הראשונים הנוגעים בהשפעת זרמים אלקטרומגנטיים על גוף האדם פורסמו על ידי ז'אק ארסן ד'ארסונבל. הרופא הגרמני קארל פרנץ נייגלשמידט נחשב לאחד מאבות התחום ולאבי השימוש בביטוי "דיאתרמיה". דוקטור נייגלשמידט כתב את הספר המרכזי שייסד את התחום; "Lehrbuch der Diathermie", שיצא לאור בשנת 1926. דיאתרמיה משמשת בדרך כלל להרפיית שרירים ולחימום רקמות עמוקות בפיזיותרפיה, לחימום והרס גידולים באונקולוגיה, ולחיתוך רקמות וצריבת כלי דם (לשם הפסקת דימום מהם) בעת ניתוחים כירורגים. ישנן שלוש טכניקות מרכזיות להפקת דיאתרמיה. שימוש באולטרסאונד, שימוש בתדרי רדיו קצרי טווח (תדרים בטווח 1–100 MHz), או שימוש בגלי מיקרו (תדרים בטווח 915MHz או 2.45GHz). ההבדל העיקרי בין השיטות הוא בעומק החדירה שלהן לרקמות.