דיירי אגמים

בתי כלונסאות או בתים על קבים הם מבנים שהיסודות שלהם מכלונסאות התקועים בקרקע האדמה או של מקווה המים, בדרך כלל מעץ. כך למשל בנויים הבתים בעיר ונציה שבאיטליה. מבנים אלו הוקמו במטרה להגן על יושביהם מפני שיטפונות, גאות ומזיקים. לעיתים הקומה התחתונה של המבנה משמשת בית מלאכה או מחסן. בתקופת האבן החדשה ובתקופת הברונזה בתי כלונסאות היו מקובלים באזור הרי האלפים. שרידי בתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים נמצאים עד היום, באוסטריה, שווייץ, גרמניה, צרפת, איטליה וסלובניה. תחילה סברו הארכאולוגיים, כמו השווייצרי פרדיננד קלר (Ferdinand Keller), כי בתים אלו הוקמו על איים מלאכותיים כמו האי קרנוג' (Crannóg) בסקוטלנד, אך היום מרביתם בדעה שרובם הוקמו על גדות האגמים ורק לאחר מכן היסודות שקעו במים כמו בוונציה. בתי כלונסאות שוחזרו וניתן לראות אותן ב"מוזיאון הפתוח" בפאלבאולאנד (Pfahlbauland) בציריך שבשווייץ. בשוודיה נחשף מבנה כזה, המכונה בית כלונסאות "אלווסטרה": Alvastra pålbyggnad. כיום בתי כלונסאות נפוצים בחלקים של דרום-מזרח אסיה, פפואה גינאה החדשה ומערב אפריקה. בהרי האלפים מבנים דומים משמשים בשווייץ כאסמים. בתפקיד דומה משמשים מבנים כאלה במאלי וגינאה במערב אפריקה. בתי כלונסאות מקובלים גם בחצי הכדור המערבי. נראה כי מקורם קדום וניתן להבחין בהם על גדות נהר האמזונס ונהר האורינוקו. בתים נוספים גם נמצאו על גדות אגם מאראקאיבו. חוקר העולם החדש, אמריגו וספוצ'י, אשר הבחין בהם, כינה את הארץ בה הם נמצאו בשם ונצואלה, דהיינו :"ונציה הקטנה". בעקבות נזקי ההוריקנים קיימת מגמה לבנות בתי כלונסאות במדינות חוף דרום-מזרח ארצות הברית (Gulf Coast of the United States).