היהודי הנצחי

היהודי הנודד או היהודי הנצחי הוא שמה של דמות מאגדת עם נוצרית בעלת אופי אנטישמי שהתעוררה בימי הביניים, והתקבלה כמטפורה ליהודים. ברוב גרסאות האגדה, היהודי הנודד היה סנדלר בשם אחשוורוש שסירב לאפשר לישו לנוח על כסאו בדרכו לצליבה, ולכן ישו הענישו בקללה, שלעולם לא ימות או ימצא מנוחה, אלא ינדוד סובל בעולם עד לחזרתו של ישו ביום הדין. בדרך כלל, המצב הארור הזה התפרש לאמור שאחשוורוש יכפר על חטאיו בנדידה וקבצנות ממושכת עד שבסופו של דבר ישו יגאל אותו באחרית הימים. הנדודים המתמידים של היהודי מוגברים לאור פחדו מגילוי זהותו האמיתית על ידי הנוצרים, דבר הגורם לו לעבור ממקום למקום ללא הרף ולחוסר יציבות או שגשוג. במקורות מסוימים, יש הטוענים כי היהודי הנודד הוא בעצם ממלא מקומו ומגלם דמותו של ישו, שבעבר היהודים התנכלו לו והיום הנוצרים או המוסלמים מתנכלים לו. על פי פרשנות זו, חוסר יציבות זו ונדודיו נועדו בעצם להזהיר אחרים שאם לא יסייעו, יתנו כתף או תרומה ובעצם לא ילמדו מלקחיו של אותו סנדלר, כי אז לאחר עזיבתו של היהודי הנודד את אותו מקום או אפילו במהלך שהותו שם, עלול המקום להיקלע למעשי ביזה, מחלות, פרעות ואסונות. היהודי הנודד מכונה "אחשוורוש", שבתרבות האירופית הפך לשם גנרי ליהודי. זה שהעניק לדמות "זהות יהודית" עתיקה עבור הקהל הנוצרי. למרות הזהות בשמות, אין קשר עלילתי בין אחשוורוש מלך פרס לבין דמות הסנדלר מהאגדה. השימוש בשם נועד בעיקר לשירות המטען הסימבולי והאנטישמי של המיתוס.