מלחמת רוסיה-פינלנד, 1939-1940

מלחמת החורף (בפינית: Talvisota) או המלחמה הסובייטו־פינית (ברוסית: Советско-финская война) הייתה מערכה צבאית בין ברית המועצות לבין פינלנד, שהתחוללה במשך 105 ימים, מ-30 בנובמבר 1939 עד מרץ 1940. המלחמה החלה בפלישה של כוחות הצבא האדום לתוך שטח פינלנד, והסתיימה בהסכם השלום של מוסקבה, אשר חייב את פינלנד לוותר על כעשירית משטחה ועל כחמישית מהיכולת התעשייתית שלה ולמסרם לברית המועצות בתמורה להפסקת הלחימה. לאחר חתימת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב ופרוץ מלחמת העולם השנייה, דרשה ברית המועצות רשימת ויתורים טריטוריאליים מפינלנד, כדי להרחיק את הגבול בין שתי המדינות מהעיר לנינגרד. הממשלה הפינית סירבה לדרישות, מחשש לעצמאותה, ואי לכך פלשו כוחות הצבא האדום לשטחה. המנהיגות הסובייטית לא צפתה קשיים, לנוכח העדיפות המספרית והחומרית המכרעת של הצבא האדום, וההשערה הייתה כי פינלנד תיכנע במהרה. אולם הצבא הפיני הקטן יחסית, שחייליו היו מיומנים בלוחמת גרילה בתנאי חורף, ניצל את תפקודו הלקוי של הצבא האדום, והצליח לבלום את מתקפתו ולהסב לו אבדות כבדות. פינלנד החזיקה מעמד עד חודש מרץ 1940, אך לאחר הבקעת קו מנרהיים, נאלצו הפינים לקבל את הדרישות הסובייטיות במסגרת הסכם השלום, שסיים את המלחמה. במהלך המלחמה החלו צרפת ובריטניה בהכנות לסיוע לפינלנד דרך צפון סקנדינביה. תוכנית זו, שכללה אף תפיסה זמנית של מכרות ושל מחצבים בנורווגיה ובשוודיה, דרבנה את גרמניה הנאצית לפלוש לנורווגיה ולדנמרק כחודש בלבד לאחר מלחמת החורף במסגרת "מבצע וסריובונג". יש סברה שהתפקוד הלקוי של הכוחות הסובייטיים במלחמת החורף השפיעו על החלטתו של אדולף היטלר לפלוש לברית המועצות, ולהוציא אל הפועל את מבצע ברברוסה בשנת 1941.