פסיכופרמקולוגיה

פְּסִיכוֹפַרְמָקוֹלוֹגְיָה (מיוונית ψῡχή, פסיכה, "נשימה, חיים, נפש"; φάρμακον, פרמקון, "סם" או "תרופה"; ו-λογία, -לוגיה) היא המחקר המדעי של השפעות הסמים (או התרופות) על מצב הרוח, התחושה, החשיבה, ההתנהגות, השיפוט, ההערכה, והזיכרון. היא מובחנת מנוירופסיכופרמקולוגיה , המדגישה את המתאם בין שינויים הנגרמים על ידי תרופות בתפקוד התאים במערכת העצבים לבין שינויים בתודעה ובהתנהגות. תחום הפסיכופרמקולוגיה חוקר מגוון רחב של חומרים בעלי סוגים שונים של תכונות פסיכואקטיביות, ומתמקד בעיקר באינטראקציות הכימיות עם המוח. המונח "פסיכופרמקולוגיה" נטבע כנראה על ידי דייוויד מאכט בשנת 1920. סמים ותרופות פסיכואקטיביים מקיימים אינטראקציה עם אתרי מטרה או קולטנים ספציפיים המצויים במערכת העצבים כדי להשרות שינויים נרחבים בתפקודים פיזיולוגיים או פסיכולוגיים. האינטראקציה הספציפית בין חומרים אלו לקולטנים שלהם מכונה "פעולת התרופה" , והשינויים הנרחבים בתפקוד הפיזיולוגי או הפסיכולוגי מכונים "השפעת התרופה" . חומרים אלו עשויים להיות ממקורות טבעיים כגון צמחים ובעלי חיים, או ממקורות מלאכותיים כגון סינתזה כימית במעבדה.