Lukmanier Pass (Switzerland)
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
שם מקום
-
נשמר בהצלחההפריט קיים באזור האישישגיאההכנסו לחשבון כדי לשמור
מידע על הזהות:
מזהים נוספים
- Work cat.: 2008570569: Cie. de l'union des chemins de fer suisses. Chemin de fer par le Lukmanier, carte générale, 18--:t.p. (le Lukmanier) plate 1 (Passage du Lucmanier)
- Britannica Online, Nov. 14, 2008:In article on Lepontine Alps (Lukmanier Pass, one of the important passes through the Lepontine Alps)
- GEOnet, Nov. 14, 2008(Lukmanierpass, a pass in Switzerland; 46⁰33ʹ00ʺN 008⁰49ʹ00ʺE)
- Columbia Lippincott Gazetteer, 1952(Lukmanier Pass, alt.: 6,296 ft., in the Lepontine Alps, SE central Switzerland on border of Grisons [i.e. Graubünden] and Ticino cantons, 12 mi. S of Disentis)
- Times Atlas of the World, c1980(Lukmanier Pass)
- Mindat.org mineral database, Nov. 14, 2008(Lukmanier Pass, Lucomagno Pass, Passo del Lucomagno, Lukmanier-Pass; highest point of the pass road is 1,972 meters)
- Dictionnaire historique de la Suisse, viewed online, Nov. 14, 2008(Lukmanierpass [in German]; Lukmanier, col du [in French])
תקציר מוויקיפדיה:
מעבר לוקמניר (גרמנית Lukmanierpass; איטלקית Passo del Lucomagno; רומאנש Cuolm Lucmagn) הוא מעבר הרים בהרי האלפים בדרום שווייץ, השוכן על קו הגבול בין קנטון גראובינדן מצפון וקנטון טיצ'ינו מדרום. הוא נמתח מצפון לעמק "ואלה דל סול" שבקנטון טיצ'ינו, המכונה רשמית עמק בליניו. יש בו כרי מרעה הררי ונופים עוצרי נשימה, יחד עם אוצרות ביולוגיים, גאומורפולוגיים והיסטוריים-תרבותיים. מעבר לוקמניר הוא הנתיב היחיד החוצה את האלפים השווייצריים מדרום לצפון בגובה נמוך מ-2,000 מטר, והוא פתוח משך כל ימות השנה. באזור השטוח של קמפרה, ממש מתחת למעבר, נמצא מרכז הסקי הגדול ביותר של טיצ'ינו שמציע את מיטב מדרונות הגלישה במהלך החורף. האוטובוסים הציבוריים מדיסנטיס או מבלינזונה / אוליבונה למעבר פועלים רק בקיץ ובסתיו. כבר בתקופה הרומית היה המעבר בשימוש, ומקור שמו הוא ככל הנראה בצירוף הלטיני "לוקוס מאגנוס" (lucus magnus - "יער נרחב"). המעבר הפך לנתיב פופולרי בין עמק הפו בצפונה של איטליה לעמק הריין, בתקופת האימפריה הפרנקית, לאחר שבמאה ה-8 הוקם המנזר הבנדיקטיני של דיזנטיס. במשך ימי הביניים היה מעבר לוקמניר עורק התחבורה העיקרי באזור, אך החל במאה ה-13, החל מאבד מחשיבותו עם תחילת השימוש במעבר סנקט גוטהרד הקצר יותר. עם זאת, הוא נותר בשימוש בשל גובהו הנמוך יחסית, וב-1374 הוקמו בו כנסייה שהוקדשה לבתולה ואכסניית דרכים. סלילת הדרך החוצה את המעבר הושלמה ב-1877, אולם חשיבותו הלכה וירדה, ומאז פתיחת מנהרת סנקט גוטהרד ב-1980, הוא משמש תחבורה מקומית בלבד.
לקריאת הערך המלא בוויקיפדיה >