צל (פסיכואנליזה)

בפסיכולוגיה האנליטית, אותה פיתח הפסיכיאטר קרל גוסטב יונג, הצֵל הוא ארכיטיפ המתאר את החלקים באישיות האדם שאותם הוא מסרב לקבל ולכן מדחיקם. חלקים אלו נתפסים בעיניו כזרים לו וכ"אחרים" (אגו-דיסטוניים), ולעיתים קרובות הוא מגיב אליהם ברתיעה, בכעס או בשנאה. אדם המזהה את עצמו עם מידות או ערכים מסוימים (כמו צניעות, אדיבות, סבלנות, וכן תכונות כגון מרדנות, אינדיבידואליות, אסרטיביות), ותופס אותם כבעלי חשיבות רבה בחייו, יסתיר תחת צלו רכיבים באישיותו שהפוכים מתכונות אלו, ידחיק אותם ויכחיש את קיומם. כדי לחזק את זהותו, הוא יילחם בהתנהגויות או בדעות ההפוכות לאלו איתן הוא מזדהה. לדוגמה, אדם המזהה את עצמו עם אדיבות יתנהג באדיבות רבה, אך יגיב בסערת נפש קיצונית כלפי כל התנהגות שאינה אדיבה, גם אם היא אינה חוצה את המוסכמות החברתיות. באופן שאינו מודע, ישתוקק אדם זה להסיר מעליו את עול האדיבות ולנהוג לעיתים באופן שונה. התנהגות זו אינה חייבת להיות פושעת או חצופה, אלא יכולה להיות ביטוי עדין וזעיר לחוסר אדיבות. לטענת יונג, הצל הוא חלק אינטגרלי מכל אדם, כמו הצל הפיזי שלו. כל אדם נושא בתוכו צל וככל שהוא מודחק בעוצמה רבה יותר, כך הוא חשוך יותר ודחוס יותר. זיגמונד פרויד תיאר כיצד הנפש מדחיקה את הדחפים אל הלא-מודע, לעיתים, בגלל עוצמתו של הסופר אגו. בדומה לכך נמצאים גם ב"צל" של יונג דחפים שהאדם מתקשה לקבל את קיומם אצלו משום שהם מחזקים את הגדרתו העצמית המודעת. במהלך גיבוש הזהות; מושלכות אל הצל תכונות שאדם מזהה כזרות לו, לרוב שליליות מבחינה חברתית. טינתו של אדם לזולת עלולה להיות קשורה לחוסר יכולתו לקבל את קיום חלק מתכונות הזולת אצלו. במצב בו האדם מתמודד עם הצל שלו ונעשה מודע לחלקים אישיותיים אלו, הוא צפוי לנסות להשלים במידת מה עם הצל, ולמצוא בנפשו מקום גם לתכונות ולתחושות שהודחקו ולא הורשו לבוא לידי ביטוי קודם לכן. זהו תהליך מכאיב ומאתגר בראשיתו, שבו האדם רואה את החלקים המוסתרים באישיותו, שעד כה ניסה להתעלם מהם, אולם בסופו של התהליך, האדם מסוגל להתבונן בעצמו בפחות בושה, מבוכה, או רתיעה ולקיים זהות עצמית אותנטית יותר. החלקים שהודחקו קדם לכן וגרמו לתגובות חדות ולא מותאמות אצל האדם, יכולים כעת להתבטא באישיות לאחר שהתקבלו והפכו להיות מודעות. כאשר הנחיתות והחולשה היא מודעת יש הזדמנות לתקן אותה, משום שהיא באה במגע עם צדדים נוספים באישיות והיא יכולה כעת להיות נתונה לאפשרות של שינוי. תהליך זה הוא חלק מתהליך ההתפתחות של האדם אותו תיאר יונג כתהליך האינדיבדואציה.