קרחונים

קרחון יבשתי (Glacier) הוא מסת קרח רב-שנתית, הנוצרת מהצטברות ודחיסה ממושכת של שלג ונעה באיטיות בהשפעת כוח הכבידה. קרחון יבשתי מתואר לעיתים כ"נהר קרח" בשל זרימתו האיטית לאורך פני השטח ועיצוב הנוף שהוא יוצר בתנועתו. תנועת הקרחון מעצבת את פני השטח ויוצרת תבניות נוף אופייניות, ובהן עמקים קרחוניים בעלי חתך בצורת האות "U", מורנות – רכסי סלע וסחף שנערמים בצדי הקרחון ובחזיתו – ופיורדים, שהם עמקים קרחוניים שהוצפו במי ים. קרחונים יבשתיים מצויים באזורים קרים ובהרים גבוהים בכל היבשות למעט אוסטרליה. סמוך לקו המשווה הם מתקיימים רק בפסגות הגבוהות ביותר, ואילו ככל שמתקרבים לקטבים ניתן למצוא קרחונים גם בגבהים נמוכים יותר. בגרינלנד ובאנטארקטיקה משתרעות יריעות קרח עצומות המכסות מיליוני קמ"ר. עם זאת, גם באזורים קרים מאוד עשויים להימצא שטחים נטולי קרחונים, כאשר כמות המשקעים אינה מספיקה להצטברות קרח לאורך זמן. קרחונים יבשתיים עשויים להימצא במצב התפשטות, נסיגה או יציבות. בעונת החורף הקרחון צובר קרח וגדל. בעונת הקיץ הקרחון מפשיר וכתוצאה מכך נסוג. בראייה ארוכת טווח אם הנסיגות והצבירות העונתיות שקולות, אזי הקרחון נמצא במצב יציב. לעומת זאת, חוסר איזון יביא להתפשטות או נסיגה ממושכת. קצותיהם של קרחונים יבשתיים המגיעים אל קו המים מפשירים, והמים זורמים מהם אל הים. לעיתים מתנתקים מהם שברי קרח עצומים הנופלים למים – שברים אלו נקראים קרחונים ימיים. קרחונים הם אתרי תיירות מבוקשים, הן לצפייה במראה המרהיב שלהם והן לטיולי הליכה עליהם (עם ציוד והדרכה מתאימים). דוגמה לכך הוא קרחון יוסטדאלסבריין שבנורווגיה, המהווה את אחד מאתרי התיירות העיקריים במדינה זו. אורך הקרחון כ-60 ק"מ, שטחו 487 קמ"ר, ופסגתו בגובה 2,083 מטר מעל פני הים.