מכוניות ממירים קטליטיים

ממיר קטליטי הוא חלק צינורי המורכב על מערכת הפליטה של כלי רכב בעלי מנוע בעירה פנימית, המהווה מקום לתגובה כימית שבה שאריות פחמימניות מתהליך הבעירה נשרפות עד תום, על מנת להקטין את זיהום האוויר. רכב עם ממיר קטליטי מזהם עד פי 10 פחות מאשר רכב ללא ממיר קטליטי. הממיר הקטליטי מורכב בדרך כלל בין סעפת הפליטה לדוד העמעם המרכזי,[דרושה הבהרה] ובנוי מדוד מתכת המכיל בתוכו מבנה קרמי דמוי חלת דבש המצופה בזרזים שונים. במהלך פעולתו הוא מתלהט מאוד. תהליך הבעירה בממיר מתרחש מחוץ לתא השריפה שבמנוע ולכן אינו מנוצל להפקת כוח, אך השריפה מפחיתה משמעותית פליטה של מזהמים וגזים כפחמן חד-חמצני. בממיר קטליטי תלת שלבי מתבצעות במקביל שלוש תגובות: חמצון של פחמן חד-חמצני לפחמן דו-חמצני: 2CO + O2 → 2CO2 פירוק תחמוצות חנקן לחנקן וחמצן: NOx → O2 + N2 חמצון פחמימנים (דלק בלתי שרוף) לפחמן דו-חמצני ומים: CxHy + ( x + y 4 ) {\displaystyle \left(x+{\frac {y}{4}}\right)} O2 → xCO2 + y 2 {\displaystyle {\frac {y}{2}}} H2O המערכת מאוזנת סטוכיומטרית כאשר יש אספקת תערובת מאוזנת של דלק ואוויר למנוע. אם יש בתערובת יותר אוויר מהנדרש, המצב מכונה "תערובת ענייה" והתגובות הראשונה והשלישית מועדפות. במקרה ההפוך של עודף דלק בתערובת, מצב המכונה "תערובת עשירה", הפחתת תחמוצות החנקן מועדפת (התגובה השנייה). משום שהעופרת שהיו מוסיפים לדלק פוגעת בממיר הקטליטי, הייתה התקנתו הסטנדרטית של זה במכוניות מראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 ואילך למבשרת עידן הדלק נטול העופרת. בישראל, החל מ-15 באוגוסט 1993 חויב כל נהג שברשותו מכונית חדשה לציידה בממיר קטליטי.