טאפר, צ'ארלס, 1821-1915
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
אישיות
-
נשמר בהצלחההפריט קיים באזור האישישגיאההכנסו לחשבון כדי לשמור
מידע על הזהות:
- Dictionary of Canadian Biography WWW site, viewed November 16, 2021(Tupper, Sir Charles; doctor and politician; b. July 2, 1821 near Amherst, N.S.; d. Oct. 30, 1915 in Bexleyheath, England; he entered the University of Edinburgh, receiving a diploma from the Royal College of Surgeons of Edinburgh on April 20, 1843, and becoming MD on August 1, 1843; after returning to Amherst, he established a medical practice and opened a drugstore, later establishing a practice in Halifax; he became city medical officer, served on the surgical staff of the Provincial and City Hospital, and was chairman of the committee responsible for establishing a medical school; in 1863 he was elected president of the Medical Society of Nova Scotia and in 1867-70 he served as first president of the Canadian Medical Association; he transferred his practice to Ottawa in 1868, and during the period in opposition after 1873 he practised there and in Toronto; he first stood for election as a Conservative in Cumberland County in 1855; he became Nova Scotia Provincial Secretary in 1857 and 1863; in 1864 he became Premier; he persuaded the Assembly to endorse a motion in favour of union on April 18, 1866, and on July 4, 1867 he handed over power to a revamped provincial administration; in the first federal elections in September he won a seat (Cumberland); on June 21, 1870 he became President of the Privy Council; he held various ministerial positions until his resignation in May 1884; on May 24 became salaried High Commissioner in London; he was created a CB in 1867, a KCMG in 1879, a GCMG in 1886, and in 1888 a baronet of the United Kingdom; in 1896 he became Prime Minister, resigning on July 8; he was appointed a member of the British Privy Council on November 9, 1907)
- Durant, V. War horse of Cumberland, 1985:title page (Sir Charles Tupper) page. 4 of cover (PM of Canada)
- Durant, V. War horse of Cumberland, 1985:t.p. (Sir Charles Tupper) p. 4 of cover (PM of Canada)
- NLC 12/80(AACR 2: Tupper, Charles, Sir, 1821-1915)
תקציר מוויקיפדיה:
סר צ'ארלס טאפר (באנגלית: Charles Tupper; 2 ביולי 1821 – 30 באוקטובר 1915) היה אחד מאבות איחוד קנדה. בתוקף תפקידו כראש ממשלת נובה סקוטיה בין השנים 1864–1867, הוא הוביל את המושבה להצטרפות לקנדה. בהמשך הוא כיהן כראש ממשלת קנדה, השישי במניין מאז איחוד קנדה. לתפקידו זה הוא הושבע ב-1 במאי 1896, שבעה ימים לאחר פיזור הפרלמנט של קנדה שכיהן אז. בבחירות שנערכו ב-23 ביוני הוא הובס וב-8 ביולי הוא התפטר מתפקידו. נכון להיום, תקופת כהונתו בת ה-69 ימים היא הקצרה ביותר מכל ראשי ממשלת קנדה לדורותיהם. טאפר נולד בעיירה אמהרסט שבנובה סקוטיה לאביו, הכומר צ'ארלס טאפר ולאמו מרים לוקהארט. הוא התחנך באקדמיית הורטון שבוולפוויל, נובה סקוטיה, ולמד לימודי רפואה באוניברסיטת אדינבורו, שם סיים את לימודיו ב-1843. עד להגיעו לגיל 22 הוא הספיק ליילד 116 תינוקות. הוא עסק ברפואה מעת לעת במהלך הקריירה הפוליטית שלו ושימש כנשיא הראשון של ההתאחדות הרפואית של קנדה. ב-1855 נכנס טאפר לחיים הפוליטיים בנובה סקוטיה כבן חסותו של ג'יימס ויליאם ג'ונסטון. במהלך כהונתו של זה האחרון כראש ממשלת נובה סקוטיה בין השנים 1857–1859 ובין השנים 1863–1864, שימש טאפר כמזכיר המושבה. ב-1864 החליף טאפר את ג'ונסטון כראש הממשלה. בתפקידו זה הקים טאפר את מערכת החינוך הציבורי במושבה. הוא גם פעל להרחיב את רשת הרכבות של נובה סקוטיה כדי לקדם את התעשייה. החל מ-1860 נמנה טאפר על תומכי איחוד מושבות צפון אמריקה הבריטית. בהאמינו שאיחוד מיידי של כל המושבות הוא צעד אפשרי, הוא הציע ב-1864 את הקמתו של "האיחוד הימי". עם זאת, נציגי פרובינציית קנדה ביקשו שיתאפשר להם להיות נוכחים בפגישה שנערכה בשארלוטטאון לדיון על הקמת האיחוד הימי כדי להגיש הצעה לאיחוד רחב יותר וכך הייתה ועידת שארלוטטאון לראשונה מבין שלוש הוועידות שסללו את הדרך לאיחוד קנדה. טאפר גם ייצג את נובה סקוטיה בשתי הוועידות הנוספות, ועידת קוויבק, שהתקיימה ב-1864 וועידת לונדון שהתקיימה ב-1866. בנובה סקוטיה ארגן טאפר את "מפלגת האיחוד" כדי להתמודד מול "מפלגת האנטי-איחוד" שאורגנה על ידי ג'וזף האו ובסופו של דבר הנהיג את נובה סקוטיה להצטרפות לאיחוד בהצלחה. בעקבות חקיקתו של "חוק צפון אמריקה הבריטית", שנחקק ב-1867 ושהיווה את הבסיס החוקי לאיחוד, התפטר טאפר מתפקידו כראש ממשלת נובה סקוטיה והחל את הקריירה הפוליטית הפדרלית שלו. הוא שימש במגוון תפקידים בקבינט בהנהגתו של ג'ון אלכסנדר מקדונלד, כולל נשיא המועצה המלכותית (1870–1872), שר הכנסות הפנים (1872–1873), שר המכס (1873–1874), שר העבודות הציבוריות (1878–1879) ושר הרכבות והתעלות (1879–1884). בתחילה סומן טאפר כיורשו המיועד של מקדונלד, אך עקב דעיכה ביחסים בין השניים, בתחילת שנות השמונים של המאה ה-19 הוא ביקש ממנו להתמנות כנציב העליון (שגריר) של קנדה בלונדון. טאפר התמנה לתפקיד זה ב-1883 וכיהן בו עד 1895, אם כי בין השנים 1887–1888 הוא שימש כשר האוצר במקביל להמשך כהונתו כנציב העליון בלונדון. ב-1895 קרסה ממשלתו של סר מקנזי בוול על רקע משבר בתי הספר במניטובה. כתוצאה מכך דרשו מספר חברים מובילים במפלגה השמרנית את שובו של טאפר לקנדה כדי שימונה כראש הממשלה במקום בוול. טאפר קיבל את ההצעה ושב לקנדה ובמאי 1896 מונה לתפקיד. זמן קצר לפני השבעתו לתפקיד הוכרז על עריכת בחירות כלליות, שבהם הובסה מפלגתו על ידי המפלגה הליברלית בהנהגתו של וילפריד לורייה. טאפר שימש כמנהיג האופוזיציה מיולי 1896 ועד 1900, אז שב ללונדון והתגורר בה עד למותו ב-1915. עם מותו לא נותר בחיים אף אחד מאבות האיחוד. הוא נקבר בהליפקס. ב-2016 הוא נכנס להיכל התהילה הקנדי של הרפואה.
לקריאת הערך המלא בוויקיפדיה >