Kellner, Douglas, 1943-
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
אישיות
-
נשמר בהצלחההפריט קיים באזור האישישגיאההכנסו לחשבון כדי לשמור
מידע על הזהות:
- Articulating the global and the local, 1997:t.p. (Douglas Kellner)
- Kellner's website at UCLA, 8/21/2003(Professor, George F. Kneller Philosophy of Education Chair, Social Sciences and Comparative Education, UCLA ; b. May 31, 1943, Washington, DC; researcher in the relevance of new technologies to education, politics, and everyday life, as well as philosophy, social theory, and cultural studies)
- Korsch, K. Karl Korsch, c1977.
- Media and cultural studies, 2012:ECIP t.p. (Douglas M. Kellner)
- Media spectacle and insurrection, 2011, 2012:title page (Douglas Kellner) back cover (Douglas Kellner is the George F. Kneller Philosophy of Education Chair, Graduate School of Education & Information Studies, at UCLA, US)
- Douglas Kellner; Titles and Positions: Distinguished Research Professor of Education ( (UCLA School of Education and Information Studies website, viewed June 16, 2025:) )
- LCN
תקציר מוויקיפדיה:
דאגלס קלנר (באנגלית: Douglas Kellner; נולד ב-31 במאי 1943) הוא אקדמאי אמריקאי הפועל בצומת התאוריה הביקורתית "הדור השלישי" במסגרת מכון פרנקפורט למחקר חברתי, או "אסכולת פרנקפורט", ובלימודי תרבות במסגרת מרכז ברמינגהאם ללימודי תרבות עכשוויים, או "אסכולת בירמינגהם". הוא טען ששתי הפילוסופיות הסותרות הללו מתאימות למעשה. כיום הוא יו"ר ג'ורג' קנלר לפילוסופיה של החינוך בבית הספר לתואר שני לחינוך ומידע באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. קלנר היה תאורטיקן בתחום האוריינות התקשורתית הביקורתית והיה תאורטיקן מוביל של תרבות התקשורת באופן כללי. באחת מעבודותיו הבולטות ביותר ("רב תרבותיות ותרבות תקשורת"), הוא טען שתקשורת ההמונים מגדירה את האני של הפרט. באתר טקסטולוגיה נכתב כי עסק בכך שהתקשורת והתרבות מלמדות כיצד להתנהג ובמה להאמין. לטענתו, בעידן תקשורת ההמונים אין הבחנה בין תרבות גבוהה לפופולרית. בכדי לחקור את התרבות והתקשורת מחקר מעמיק וביקורתי קלנר מציע להתמקד בשלושה תחומי מחקר. קלנר שיתף פעולה עם מספר מחברים אחרים, כולל ק. דניאל צ'ו, טייסון אי. לואיס, קלייטון פירס ורונדה האמר. קלנר שיתף פעולה עם סטיבן בסט בטרילוגיה עטורת פרסים של ספרים הבוחנים תפניות פוסט-מודרניות בפילוסופיה, באמנויות ובמדע וטכנולוגיה. הוא שימש כמוציא לפועל הספרותי של היוצר הדוקומנטרי אמיל דה אנטוניו ושימש כעורך של "מסמכים שנאספו של הרברט מרקוזה", שכלל שישה כרכים מכתביו של התאורטיקן הביקורתי הרברט מרקוזה.
לקריאת הערך המלא בוויקיפדיה >