פנון, פרנץ, 1925-1961
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
אישיות
-
נשמר בהצלחההפריט קיים באזור האישישגיאההכנסו לחשבון כדי לשמור
מידע על הזהות:
- Fanon, Frantz. Kŏmŭn pʹibu, hayan kamyŏn, 2021:title page (프란츠 파농 = Pʹŭranchʹŭ Pʹanong)
- Frantz Fanon, c1995:container (b. 1925 on Martinique) text (d. 1961)
- Looma'ooyaan, 2021:title page (Faraanz Faanon)
- Peau noire, masques blancs, 1952.
- The Oxford Encyclopedia of African Thought, accessed via The Oxford African American Studies Center online database, July 27, 2014:(Frantz Fanon; essayist, psychologist, philosopher, revolutionary; born 1925 in Fort-de-France, Martinique; studied medicine, specializing in psychiatry in France; practiced in France for a few years before leaving for Algeria to serve as a practicing psychiatrist in the French colonial administration of North Africa; died in 1961 in Washington, District of Columbia, United States)
- Frantz Omar Fanon (20 July 1925, Fort-de-France, Martinique - 6 December 1961, Bethesda, Maryland) was a Martinique-born French psychiatrist, philosopher, revolutionary, and writer whose works are influential in the fields of post-colonial studies, critical theory, and Marxism; as an intellectual, Fanon was a political radical, and an existentialist humanist concerning the psychopathology of colonization, and the human, social, and cultural consequences of decolonization; in the course of his work as a physician and psychiatrist, Fanon supported the Algerian War of Independence from France, and was a member of the Algerian National Liberation Front ( (Wikipedia, Dec. 5, 2013) )
- دوزخيان روى زمين، 1989:صفحة العنوان (فرانتس فانون)
- The Author's עור שחור, מסכות לבנות, תשס"ה 2004.
- LCN
 dust jacket.webp)
תקציר מוויקיפדיה:
פרַנץ פַנוֹן (בצרפתית: Frantz Fanon; 20 ביולי 1925 – 6 בדצמבר 1961) היה פסיכיאטר ופילוסוף מדיני, מהבולטים בהוגי הדעות של זרם הפוסטקולוניאליזם. כיהן כראש המחלקה לפסיכיאטריה בבית חולים בעיר בלידה באלג'יר. מאנשי "החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה" (FLN). פנון עסק בכתביו בשאלת הקולוניאליזם והתמודדות עמי העולם השלישי אל מול המעצמות הקולוניאליות לשעבר. הוא העלה על נס את המאבק האנטי-קולוניאלי, והעמיק בבעייתם של שחורי העור בעולם הנשלט על ידי האדם הלבן. בכתביו הטיף למהפכה מתמדת, לנטישת אירופה ותרבותה, לפרישה מהמודרניות ומהתיעוש, לאלימות שחורה נגד הלבנים ולשחרור האישה. האלימות, לשיטתו, היא שלב הכרחי בדרך לשחרור, כאמצעי עבור אלה הרוצים להשתחרר מעול של דיכוי. הטרור שעליו הוא מדבר איננו טרור "עיוור" או טרור לשמו, אלא טרור מכוון למטרה פוליטית מוגדרת, ולו שיטה והנהגה מהפכנית. בהקדמה שכתב לספרו של פנון, "מקוללים עלי אדמות", הקצין ז'אן-פול סארטר את עמדתו של פנון בנושא הבחירה בדרך האלימות. פנון לא מחה על כך, אך בהזדמנויות אחדות דיבר על רצונו להבהיר את דבריו ולהעמידם על דיוקם. הדבר לא עלה בידו, מאחר שנפטר מלוקמיה בדצמבר 1961, שבועות אחדים לאחר שהספר יצא לאור. בעבודתו כפסיכיאטר חולל שינויים שנחשבו בזמנם למהפכניים בגישה כלפי המטופלים ובשיטות הטיפול בהם. הניסיון שלו להבין את המדוכאים, הנשלטים והחלשים ולסייע להם, צמח על רקע עבודתו המקצועית. על סמך מטופליו, טען פנון כי הקולוניאליזם היווה גורם מרכזי בהתפרצותן של מחלות נפש ביבשת אפריקה.
לקריאת הערך המלא בוויקיפדיה >