המעצמות הגדולות

מעצמה היא מדינה ריבונית המוכרת כבעלת יכולת ומומחיות להפעיל את השפעתה בקנה מידה עולמי. מעצמות מתאפיינות בעוצמה צבאית וכלכלית, לצד השפעה דיפלומטית ועוצמה רכה, אשר עשויות לגרום למעצמות בינוניות או קטנות להתחשב בעמדתן טרם נקיטת פעולות משלהן. תאורטיקנים של יחסים בינלאומיים הציעו כי מעמד של מעצמה ניתן לאפיין באמצעות יכולות כוח, היבטים מרחביים וממדי סטטוס. בעוד שמוסכם כי מדינות מסוימות הן מעצמות, קיים ויכוח ער באשר לקריטריונים המדויקים למעמד של מעצמה. היסטורית, מעמדן של מעצמות הוכר רשמית בארגונים כגון קונגרס וינה של 1814–1815 או מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, שחברותיה הקבועות הן: סין, צרפת, רוסיה, הממלכה המאוחדת, וארצות הברית. גופים בינלאומיים שונים משמשים כיום כ"קונצרטים של מעצמות" - פורומים לתיאום ושיתוף פעולה בין המעצמות הגדולות. בין הבולטים שבהם: מועצת הביטחון של האו"ם (שבה חמש המעצמות הקבועות מחזיקות בזכות וטו), חמישיית נאט"ו (פורום של חמש המדינות המובילות בברית), קבוצת השבע (G7 - שבע הכלכלות המפותחות הגדולות בעולם), ברית BRICS (המעצמות העולות - ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה), וקבוצת הקשר שהוקמה בשנות ה-90 לטיפול במשבר הבלקן. כל הגופים הללו מאפשרים למעצמות לתאם מדיניות ולנהל יחד נושאים גלובליים. המונח "מעצמה" שימש לראשונה לייצוג המעצמות החשובות ביותר באירופה במהלך העידן שלאחר נפוליאון. ה"מעצמות הגדולות" היוו את "הקונצרט האירופי" ותבעו את הזכות לאכיפה משותפת של הסכמי השלום שלאחר המלחמה. הפורמליזציה של החלוקה בין מעצמות קטנות למעצמות גדולות התרחשה עם חתימת הסכם שומון ב-1814. מאז, מאזן הכוחות הבינלאומי השתנה פעמים רבות, באופן הדרמטי ביותר במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה. בספרות, מונחים חלופיים באנגלית למעצמה (great power) הם לעיתים קרובות world power או Major power.