סנוסרת ה-3, מלך מצרים, פעל 1862-1843 לפנה"ס
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
אישיות
-
נשמר בהצלחההפריט קיים באזור האישישגיאההכנסו לחשבון כדי לשמור
מידע על הזהות:
- Visualizing coregency, 2020:ECIP t.p. (Senwosret III)
- Wikipedia, Jan. 3, 2020:Senusret III page (Senusret III; also written as Senwosret III; hellenised form, Sesostris III. Egyptian pharoah. Fifth king of the Twelfth Dynasty of the Middle Kingdom. Ruled from 1878 BC-1839 BC)
- Obsomer, C. Les campagnes de Sésostris dans Hérodote, 1989:p. 11 (Sésostris III)
- Encyc. Brit.(Sesostris (Senusret) III, reigned 1878-1843 B.C.; completed the subjugation of Nubia begun by Sesostris I; led expedition into Palestine; centralized authority under his vizier)
תקציר מוויקיפדיה:
סנוסרת השלישי (ססוסתריס השלישי) היה מלך מצרים בין השנים 1862–1843 לפנה"ס. סנוסרת היה בנו של מלך מצרים סנוסרת השני ואשתו חנומתנפרדג'טוורט. כיהן כמלך החמישי בשושלת ה-12 של ממלכת מצרים התיכונה. ערך לפחות ארבעה מסעות צבאיים לתוך נוביה, בשנה ה-8, ה-10, ה-16 וה-19 למלכותו. במסעות הצבאיים סיפח את האזורים שכבש בנוביה למצרים, ובכך הרחיק את גבול הממלכה דרומה. על מנת לשלוט בנוביה הקים מצודות בשטחה כמו בוהן, סמנה ותושקה. בסמנה הציב מצבות המתארות את ניצחונותיו באזור, וגם קורא לבנו שישלוט אחריו, להמשיך להחזיק בנוביה שאותה כבש. מסעו האחרון לנוביה, בשנה ה-19 למלכותו, לא היה מוצלח מכיוון שהצבא המצרי נלכד בשטח עוין, בעקבות ירידה של מפלס מי הנילוס, ולכן נסוג. מתקופתו התגלתה אסטלת חו-סבך. חו-סבך היה איש צבא ששירת בתקופתם של סנוסרת השלישי ובנו אמנמחת השלישי. הוא מתאר קרב נגד האמו במקום שנקרא שכם, שם עליה מצור וכבש אותה. בעקבות נפילת שכם "נופלת כל ארץ רצנו העלובה". ישנם חוקרים שסבורים שמדובר בעיר שכם שבשומרון, ואם כך הדבר, זהו התיאור היחידי הוודאי מהממלכה התיכונה של כיבוש עיר בארץ ישראל על ידי הצבא המצרי. רפורמות שלטוניות של סנוסרת השלישי בימי סנוסרת השלישי התחולל שינוי עמוק במבנה השלטון והכלכלה של הממלכה התיכונה, שבמרכזו החלשת האליטות המחוזיות וחיזוק השלטון המרכזי והבעלות המלכותית על הקרקע. במסגרת רפורמות אלה פחת מעמדם של הנומארכים (המושלים המקומיים), תפקידיהם עברו אל פקידים ממונים מטעם הכתר, ומצרים אורגנה מחדש ליחידות מנהליות רחבות יותר, הוא חילק את מצרים לשלושה אזורים מנהליים: צפון, דרום, אלפנטין ונוביה התחתונה. חלוקה זו הקטינה את כוחם של השליטים המקומיים, בכך שבכל אזור פעלו פקידים ובירוקרטים הכפופים ישירות למלך.במחקר מקובל לראות בשינויים אלה חלק ממעבר הדרגתי מבעלות חזקה למחוזות ולמשפחות האצולה על קרקעות ומשאבים, למצב שבו הקרקע נתפסת בעיקרה כרכוש המלך, והאצולה הבכירה משתמשת בקרקע כזיכיון או מענק מן הכתר – דגם שנשאר מאפיין יסודי של הכלכלה המצרית גם בתקופות מאוחרות יותר. מגמות אלה משתקפות גם בירידה הדרגתית בשימוש בתארים המסורתיים של נומארכים, בעליית תוארי פקידות מלכותית ובשינוי בדפוסי הקבורה: קברי הסלע המונומנטליים של שליטים מקומיים במחוזות ננטשים בהדרגה, ובכירים נקברים בקברים אחידים בקרבת פירמידת המלך, תופעה המתפרשת כהשתלבות האליטה המחוזית במנגנון החצר והאדמיניסטרציה המלכותית במקום כמרכזי כוח עצמאיים. בשנה ה-8 למלכותו תיקן תעלת מים מדרום לאסוואן, סמוך לאי סהל, שנחפרה במקור בממלכה הקדומה. הקים מקדש בעיר אבידוס ומקדש בעיר מדאמוד. את הפירמידה שלו הקים בדחשור, ובסמוך לה נקברו גם נשותיו, שהידועות בהן נקראו מרת, וסית-חתחור שהייתה כנראה גם אחותו. בשנה ה-20 למלכותו מינה את בנו אמנמחת השלישי כמלך שותף לשלטונו. יש חוקרים הסבורים ששני המלכים, האב והבן שלטו יחד במשך כעשרים שנה.
לקריאת הערך המלא בוויקיפדיה >