سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
דוד בנבנישתי (1897- 1993) גיאוגרף, מורה ומחנך. חתן פרס ישראל (1982) על עבודת חיים בהקניית ידיעת הארץ ואהבתה. למעלה מחמישים שנה עסק דוד בהוראה, בכתיבת ספרי לימוד ובשרטוט מפות, לצד מחקר על תרבות קהילת סלוניקי ויהודי ספרד. הוא נשלח פעמים אחדות להציל אוספים ארכיוניים של קהילות יוון שנכחדו בשואה. דוד, נולד בשנת 1897 בעיר שאלוניקי (סלוניקי) שביוון. בשנת 1910, בהיותו בן 13, הקים יחד עם חבריו, נתן שלם ויצחק מולכו, את "אגודת הנוער מחזיקי העברית" זאת במטרה להפיץ את השפה העברית. בשנת 1913 נפרד מבני משפחתו ועלה לארץ- ישראל. בשנת 1918 סיים את לימודיו בבית המדרש למורים העברי בירושלים ועם תום מלחמת העולם הראשונה התגייס לגדוד העברי של הצבא הבריטי ושירת בו שנתיים. בשנים 1920-1926 לימד בזכרון יעקב, בכפר הילדים מאיר שפיה וגבעת המורה. לאחר מכן עבר להתגורר בירושלים והיה מורה ומנהל של בית הספר העממי 'בית הכרם'. בהמשך דרכו כמורה ומחנך הוא פרסם סדרה של ספרי לימוד על ארץ-שראל שהיו מיועדים לתלמידי בתי הספר, אשר נהפכו לספרי לימוד בלימודי שיעורי מולדת. בשנת 1927 הקים יחד עם חבריו נתן שלם ובן ציון לוריא את "אגודת המשוטטים הארץ-ישראלית" (אמא"י), שהייתה הקבוצה המאורגנת הראשונה שארגנה סיורי עומק ברכב וברגל בארץ ישראל ובארצות השכנות. דוד השלים תואר שני בהאוניברסיטה העברית בירושלים (1935) בתחום ידיעת ארץ ישראל. בשנת 1964 שימש מנהלו הראשון של יד יצחק בן-צבי, וכן היה מבין יוזמי וראשי אגודת אכסניות הנוער, יושב ראש מועצת המורים למען קרן קימת לישראל ויושב ראש וועדת שמות הרחובות בעיריית ירושלים. דוד בנבנישתי כתב מספר ספרים אוטוביוגרפיים על חייו: "זכרונות נעורים: לקט", "משאלוניקי לירושלים: פרקי חיים", (בהוצאת 'מורשת', 1982) "הגדוד העברי בימי מלחמת העולם הראשונה: יומן", "דרכו של מורה: פרקי חיים בהוראה". דוד בנבנישתי היה נשוי ללאה לבית פרידמן, שעלתה לארץ-ישראל בשנת 1924 מסובאלק שבליטא ועבדה כאחות ציבורית בקליניקות לאם ולילד של הדסה במשך כששים שנה. נולדו להם שני בנים: מירון ורפאל. בנו, ד"ר מירון בנבנישתי, הוא סופר ועיתונאי לשעבר בעיתון "הארץ" והיה סגן ראש עיריית ירושלים. בנו השני, ד"ר רפאל (רפי) בנבנישתי, הוא היסטוריון כלכלי, יועץ לשיתוף פעולה אזורי והיה יועץ כלכלי לבנק העולמי, לשר האוצר ולשר לשיתוף פעולה אזורי. נכדו, איל בנבנישתי, הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטאות תל אביב וניו יורק. אוסף התצלומים של דוד בנבנישתי את רשמי מסעותיו ברחבי הארץ ומחוצה לה (ירדן, לבנון וסוריה) היה נוהג דוד לרשום בפנקס ועם שובו היה מפרסמם בעיתונים. בכל מסעותיו היה נוטל עמו מצלמה (הרמוניקה ישנה) והיה מתעד נופים, אתרים ואנשים. הוא צילם למעלה מ- 3,000 צילומים. את התצלומים היה נוהג להדביק על גבי קרטון ומניחם בארגז עץ. אוסף תצלומים ייחודי זה מביא מראות ונופים נדירים של ארץ-ישראל וסביבתה משנות העשרים של המאה העשרים ואילך ומתעד לצד זה את הנוף האנושי שפגש בנבנישתי בסיוריו. בין הנושאים הבולטים בתצלומיו נופי המדבר והארץ הנושבת. עתיקות, מקומות קדושים ושרידים ארכיאולוגיים כגון תילים, פרטי אדריכלות, כתובות ועוד. צורת הארץ - תופעות גיאולוגיות וגיאומורפולוגיות, מקורות מים, נחלים ומקווי מים. תושבי הארץ: היישוב העברי החדש - מפעלי הבנייה והתשתית שלו; ותושבי הארץ והלבנט - ערבים, בדווים, שומרונים ועוד - אורחות חייהם, פולחן ותרבות חומרית. תצלומים רבים שצולמו בשעת סיורים מתעדים עשרות כפרים מסורתיים, שבתיהם עשויים אבן ובוץ ואת תושביהם. תצלומיו של בנבנישתי מבויימים בקפידה, חלקם 'ציוריים' בעליל וחלקם תיעודיים יותר. הם מעידים על הכנה קפדנית למדיי לקראת כל צילום. יש בהם שאף מראים על יחס אמנותי למעשה הצילום. חלק מאוסף תצלומים זה הובא לדפוס בספר שנערך ע"י בנו, מירון בנבנישתי בספר: "פנס הקסם: מסעות בארץ-ישראל של פעם/דוד בנבנישתי" בהוצאת כתר, 1994. בספר ציטוטים מתוך פנקסיו המתארים את יומני מסעותיו בארץ ישראל ומחוצה לה. אוסף בנבנישתי שנותר, הכולל למעלה מאלף תצלומים מודפסים וכמה עשרות תשלילים הופקד בארכיון יד בן צבי.
اللغة:
שפה נוכחית
