سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
אסתר ציילנגולד (קיילנגולד) נולדה ביוני 1925 ברובע וייטצ'אפל בלונדון, בירת בריטניה, להוריה משה יהודה לייב וחנה לבית פנאנעכל. אביה היגר לבריטניה מוורשה בפולין בשנת 1920 והיה בעל חנות ספרים (פירוש השם ציילנגולד הוא טור-זהב; כשהאב היגר מפולין הוא שינה את שמו לקיילנגולד). אסתר, אחות בכורה למרים (מימי) ואשר, גדלה בבית יהודי דתי וציוני. בשנת 1936 המשפחה עברה להתגורר בשכונת סטמפורד-היל בצפונה של לונדון. בילדותה ובנעוריה למדה בבית ספר יסודי, הייתה חניכה בתנועת "בני עקיבא" (בח"ד-"ברית חלוצים דתיים" המזוהה עם הפועל מזרחי). היא קיבלה מלגת לימודים ולמדה בבית הספר יוקרתי לבנות בלונדון, ולאחר מכן למדה לתואר מורה לאנגלית בקןלג' גולדסמית' שבאוניברסיטת לונדון. אסתר סיימה את לימודיה בשנת 1946, והתנדבה לעבוד עם נערים וילדים מניצולי מחנות ההשמדה באירופה. בחודש נובמבר 1946 עלתה אסתר לארץ-ישראל והתגוררה בירושלים. היא לימדה בבית הספר אוולינה דה רוטשילד והייתה חברה בהסתדרות "תורה ועבודה". בשנת 1947 התגייסה למחלקה הדתית של בנות החי"ש (חיל השדה) ונשלחה לבסיס "ההגנה" בקיבוץ צובה, שם עבדה כטבחית. תחילה המשיכה בעבודת ההוראה אולם לאחר מכן יצאה לאימונים במסגרת "ההגנה" ונשלחה לנווה יעקב ("כפר עברי") מצפון לירושלים. עם פינוי המקום שבה לירושלים ועסקה בפיקוח על גיוס המשתמטים, וכן ערכה מטעם מחלקת הסעד ביקורים בבתי-חולים, מועדונים ועוד. לאחר כמה חודשים, כששמעה על מצב הרובע היהודי בעיר העתיקה ביקשה להצטרף לתושביו. הבריטים הגבילו אז כניסת יהודים שאינם תושבים לרובע היהודי, אולם אסתר נכנסה תחת מסווה של מורה לילדי הרובע. ברובע שימשה בין היתר קשרית ואחראית על האספקה של אוכל ותחמושת ללוחמים. עם עזיבת הבריטים בחודש מאי 1948 והתעצמות ההתקפות הערביות על הרובע היהודי אסתר קיבלה רובה והייתה ללוחמת. במהלך הלחימה היא נכנסה לבניין שהכוחות הערביים פוצצו (26/5/1948) ונפצעה פצעים אנושים - יום לפני כניעת מגני הרובע ללגיון הירדני. אסתר נפטרה מפצעיה ביום שבת, כ' באייר תש"ח ( (29/5/1948שעות אחדות לאחר פינוי העיר העתיקה. בת 22 הייתה במותה. מתחת למזרון שעליו שכבה פצועה, בקומה השנייה של המנזר הארמני בעיר העתיקה, נמצא מכתב מרגש שכתבה להוריה בלונדון כאשר הבינה שסופה מתקרב - ובו רשמה (להלן בתרגום מאנגלית): "... אם תקבלו מכתב זה, אני מניחה שהוא יהיה אופייני לכל המכתבים המבוהלים והמבולבלים שלי. אני כותבת את המכתב כדי להתחנן בפניכם: עשו מאמץ לקבל את כל מה שקרה לי, במשמעות שאני רוצה שתקבלו - ולהבין שאין לי כל חרטה. היה לנו מאבק מר והיה לנו כאן גיהנום - אבל זה היה כדאי כי אני משוכנעת לגמרי שבסוף תקום מדינה יהודית ושאיפותינו תתגשמנה. אני אהיה רק אחת מני רבים שהקריבו את עצמם. חשתי דחף לכתוב זאת, כי היום נהרג אדם שהיה חשוב לי מאוד. בגלל הצער שהרגשתי, אני רוצה שתתייחסו לכך אחרת - לזכור שהיינו חיילים והייתה לנו מטרה גדולה ואצילית להילחם עליה. אלוהים איתנו, אני יודעת, בעיר קודשו, ואני גאה ומוכנה לשלם את המחיר שזה עלול לעלות לי. אל תחשבו שלקחתי 'סיכונים מיותרים'. אין ברירה כאשר כוח האדם הוא מוגבל. אני מקווה שתהיה לכם הזדמנות לפגוש כל אחד מהלוחמים שלי שישרדו מהקרב, אם אני לא אזכה לכך, וגם - שתהיו מרוצים ולא עצובים, כאשר הם יזכירו אותי. אנא, אל תהיו עצובים. זה לא יעזור. חייתי את חיי במלואם, גם אם בקצרה, ואני חושבת שזאת הדרך הכי טובה - 'קצר ומתוק'. הטעם ה'מתוק מאוד' נמצא כאן בארצנו. אני מקווה שתחוו סיפוק רב ממימי ואשר [אחותה ואחיה], סיפוק שהחמצתם אצלי. הניחו לזה ללא חרטות, ואז גם אני אהיה מאושרת. אני חושבת על כולכם, כל אחד מכם במשפחה, ומלאת הנאה מהמחשבה שתבואו, יום אחד, בקרוב מאוד אני מקווה, תבואו ותיהנו מהפירות של מה שנלחמנו עבורו. הרבה, הרבה אהבה, היו מאושרים וזכרו אותי בשמחה. שלום ולהתראות" אסתר נקברה בבית הקברות שייח' באדר א' בירושלים, ובשנת 1950 הועברה לבית-הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים. בשנת 2018 נחנך שביל קטן לזכרה של אסתר ליד בית הספר "אוולינה דה רוטשילד" בשכונת רחביה בירושלים - בית הספר שבו לימדה לפני שהצטרפה למגני הרובע היהודי. אלבום התמונות הובא לארכיון התמונות של יד יצחק בן-צבי על ידי אחיה של אסתר, אשר קיילנגולד.
اللغة:
שפה נוכחית
