سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
אוטו מאייר (Meyer) נולד בברלין שבגרמניה בשנת 1886. במלחמת העולם הראשונה (1915) שירת כקצין (תותחן) בצבא הגרמני. במצלמתו וביומנו האישי תיעד את חיי הלוחמים בחזית. הוא זכה לקבל בשנת 1935 מידי השלטון הנאצי את עיטור "צלב הברזל" על שירותו הצבאי בימי מלחמת העולם הראשונה. אוטו מאייר היה דוקטור למשפטים ובעל בית חרושת שנוהל בידי בני המשפחה. אוטו נשא לאישה את גרטרוד, גם היא לבית מאייר (1887-1996), שנולדה למשפחה נוצרית גרמנית. אביה, ד"ר אלכסנדר מאייר, היה חבר פרלמנט בסוף המאה ה-19. היא למדה ב"בית הספר למיומנויות ידניות" של אוטו סלומון בנאס (N??s) בשוודיה, לפני שהחלה לעבוד כגננת ב"בית פסטלוצי-פרבל" בברלין. מאוחר יותר התפרנסה מהוראת ריקודי-עם ובניהול של להקת מחול. משנת 1907 עסקה בתיעוד מחולות-עם ברחבי גרמניה. אחרי עליית הנאצים לשלטון, הוענק לה זר פרחים גדול והיא הוכתרה כ"אם ריקוד-העם הגרמני". מן הראוי לציין כי, תנועת ריקוד-העם הגרמני הייתה חלק מתנועת הנוער בגרמניה, אך הרשויות לא ידעו בשעתו שהיא נשואה ליהודי. עובדה זאת נשמרה בסוד. לבני הזוג אוטו וגרטרוד מאייר נולדו ארבעה ילדים: היינריך (1911-?), יוסטוס (2011-1913), בריטה (2006-1916) ואנדריאס (1921-1916). ילדי המשפחה נשלחו ללמוד בבילפלד, שם התגוררו סבם וסבתם מצד אביהם. בני הזוג ניהלו בעיר ראדה (Rheda) בחבל ווסטפליה בגרמניה בית חרושת משפחתי לעיבוד בדים משומשים. ב-1935, לאחר התגברות ההתנכלויות של השלטון הנאצי ליהודי גרמניה ביקר אוטו מאייר בארץ-ישראל במטרה לבחון את האפשרות לעלות אליה עם בני משפחתו. (על ביקורו זה תוכלו לקרוא בהמשך). בשנת 1937 הם מכרו את המפעל (בשמינית משווי מחירו). בחלק מהתמורה הכספית הם רכשו לעצמם אשרות כניסה לפלשתינה, ובעזרת הכסף הנותר שהביאו עמם, קנו מגרש בנהריה. בני משפחת מאייר עלו לארץ-ישראל בשנת 1937. הם קבעו את ביתם בנהריה. אוטו נרשם כחקלאי ודאג שבנו אנדריאס, שלמד בגרמניה מסגרות, יביא לארץ את הציוד הדרוש להפעלת מסגרייה. בנו יוסטוס ובתו בריטה עבדו גם הם במסגרייה המשפחתית. אם המשפחה, גרטרוד, שהייתה בעברה רקדנית, לימדה ריקודי-עם בנהריה. תחילה, הייתה המסגרייה הקטנה ענף משני, אולם בהמשך התפתחה וסיפקה שירותים לתחזוקת צנרת מים ולתיקונים של אופניים, משאבות מים, וכלי רכב בנוסף לעבודות תת-ימיות. עבודות אמנותיות בזכוכית שנעשו במפעל המשפחתי התפתחו מאוחר יותר למפעל 'זכוכית - נהריה'. תרומתו הגדולה של אוטו מאייר לקהילת נהריה לא הייתה בחקלאות, אלא דווקא בתרבות. בין השנים 1940-1939 ייסד את מקהלת נהריה, שאותה ניהל למעלה מעשור. את תפקיד המנצח הפקיד בידיו של הסופר והמורה למוזיקה, סימון קרונברג. משנת 1938 שיתף אוטו מאייר פעולה עם המשפטן והמלחין ד"ר וולף וויילר, וביים אתו מחזות זמר ה'נהריידע' ו'הפרנסה הגדולה', ויחד עם הגברת קטה זימנאואר הקים קברט. אוטו מאייר נפטר בשנת 1954. רעייתו, גטרוד לבית מאייר, נפטרה בשנת 1966 והיא קבורה בבית קברות נוצרי בחיפה. בשנת 1991 ארגנה "החברה הגרמנית לריקודי-עם" ערב ריקודים לזכרה ואז התברר שהתואר המכובד של "אם ריקוד-העם הגרמני" מעולם לא נשלל ממנה, גם בזמן השלטון הנאצי. ביקור של אוטו מאייר בארץ-ישראל (1935): לא נמצאה כל עדות לגבי אופן ביקורו של אוטו מאייר בארץ-ישראל. האם היה חלק מקבוצה מאורגנת, או שטייל במסגרת פרטית מצומצמת ברכב שכור או בתחבורה ציבורית. באוסף התצלומים שלפנינו תיעוד מסעו בארץ, ביקוריו באתרים והתרשמויותיו מנופי הארץ (מדבר יהודה ומרחבי הטרשים של הרי ירושלים). אוטו הפליג מנמל טרייסט באיטליה על האונייה Esperia שהפליגה לנמל אלכסנדריה שבמצרים ולאחר חניית ביניים קצרה וביקור בעיר המשיכה לנמל חיפה. במהלך שהותו בארץ הנציח אוטו מאייר במצלמת הלייקה שלו יישובים עירוניים: חיפה, תל אביב יפו, טבריה, נצרת וירושלים. הביקור בירושלים כלל שני אתרים שלא נכללו באלבומים מוכרים של תיירים יהודים אחרים מגרמניה: שכונת רחביה והכפר עין כרם. בנוסף לערים, הוא ביקר גם ביישובים חקלאיים: קריית ענבים, רמות השבים ונהריה, שנוסדו על ידי עולי העלייה החמישית ילידי גרמניה). האלבום הועמד לרשות ארכיון התצלומים של יד בן-צבי ע"י המוזיאון ליהדות דוברת גרמנית (מרכז מורשת הייקים), תפן.
اللغة:
שפה נוכחית
