אריה להב (איילברג) נולד בשנת 1903 בעיר ירוסלב- פולין. משפחתו מנתה זוג הורים, חמישה ילדים, מהם ארבעה בנים ואחות אחת. אחד האחים נפטר בעודו צעיר ממחלה, אח ואחות נוספים היגרו לארגנטינה, והאח הצעיר במשפחה יחד עם האב, וולף, עברו לרוסיה בתקופת מלחמת העולם השנייה. הם הוגלו לסיביר ונפטרו שם. אם המשפחה נפטרה כנראה עוד בפולין. לייבק איילברג (לימים אריה להב) היה פעיל בעיר הולדתו ירוסלב בתנועת נוער ציוני ה'שומר הצעיר'. בהיותו בן 17, טרם סיים את לימודיו בבית- ספר התיכון, עלה לארץ-ישראל (1920). בשנתו הראשונה בארץ ישראל הוא התגורר יחד עם חברי תנועת 'השומר הצעיר' באום-אל עלק (שוני) ועסק בייבוש ביצות זכרון יעקב. בשנת 1921 סייע בסלילת כביש חיפה- ג'דה ובשנת 1923 היה מבין מקימי קיבוץ גן שמואל. בשנת 1924 נסע לחו"ל למשך כשנה וחצי כדי ללמוד בבית-הספר החקלאי בבוגנינגן שבהולנד. עם שובו, התמנה למנהל משתלת הייעור בתחנת הניסיונות של ממשלת המנדט הבריטי בעכו. בשנת 1927 פגש לראשונה ביהודית, מי שלימים תהה אשתו ואם שני ילדיו. (יהודית הייתה סטודנטית לכימיה שלמדה באוניברסיטה העברית בירושלים). בשנת 1929 אריה נסע לארה"ב כדי להשלים לימודים לתואר ראשון ושני בפקולטה לייעור באוניברסיטת ברקליי (קליפורניה). הוא סיים את לימודיו בהצטיינות רבה. שנתיים לאחר תחילת שהותו בארה"ב, בשנת 1931, הצטרפה אליו גם יהודית. יהודית, שלא ידעה הייטב את השפת האנגלית, הצליחה להשתלב הייטב וסיימה אף היא את לימודי הביולוגיה המתקדמים בהצטיינות רבה. בתום לימודיהם המשותפים בארה"ב הם נישאו. על אף שהוצעו לשניהם משרות מפתות אריה ויהודית בחרו לשוב לארץ (1933). .עם שובם ארצה אריה התמנה לשמש מפקח יערות במחוז שומרון. לאחר כשנה נשלח לאנגליה מטעם ממשלת המנדט הבריטי ללימודים והשתלמות נוספות והפעם במכון הבריטי האימפריאלי לייעור באוניברסיטת אוקספורד . בשובו, התמנה לשמש סגן מנהל אגף הייעור ואחראי על מחוז הצפון. הידע שצבר במהלך שנות לימודיו הרבות תרם רבות לייעור הארץ. הוא פיתח שיטות נטיעה חדשניות, הרחיב את נטיעתם של מיני עצים ווזנים שונים והייטיב את קליטתם בקרקע. אחד מהפרוייקטים הבולטים ביותר המזוהה עימו היה מניעת סחף קרקע בעזרת ייעור במורדותיה המערביים של העיר טבריה. בעקבות שיטפונות כבדים שירדו על העיר טבריה בשנת 1934, נגרמו הצפות וסחיפות קרקע שהרסו חלק מבתי התושבים. עבודת עצירת סחף הקרקע בעזרת ייעור ובניית טרסות מתאימות בהמשך היה מיזם מפואר במלאכת עשייתו. פרוייקט ייעור מדרונות ההר 'יער שוויץ' (עצים שנתרמו ע"י קהילות יהודיות משוויץ) מנע מהעיר טבריה נזקים גשמים מאז ועד היום. פרוייקט נטיעת העצים אלה מתועד באלבום התמונות. ראוי לציין כי בנוסף ליידע המקצועי הרחב אותו גם העביר לעובדיו, אריב להב פיתח יחסים טובים עם חבריו ושכניו. בסיוריו התכופים בכפרים הערביים ברחבי הארץ הוא התקבל בהם בהערכה רבה. בשנת 1940, כאות הוקרה על פועלו ומפעליו הרבים בנושא הייעור ופיתוח הקרקע הוא קיבל מידי ממשלת המנדט הבריטי את התואר - 'חבר שירות הייעור הקולוניאלי'. אריה נהג להסתובב בשטח עם מצלמה. הוא החל לתעד את הפרוייקטים הרבים בהם נטל חלק כבר מסוף שנות העשרים של המאה הקודמת. חלק מצילומיו נועדו לצרכי עבודה וחלקם צילם להנאתו. הוא פיתח בעצמו את התמונות. אלבום התמונות שהותיר אחריו הוא בעל ערך היסטורי רב בכל מה שקשור לתולדות פיתוח הארץ ויישובה. עבודתו כמנהל ייעור הייתה כרוכה בנסיעות מרובות ברחבי הארץ. באחד מנסיעותיו המרובות ברחבי הארץ, במבואות העיר חיפה, בהיותו רק בן 40, הוא נהרג בתאונת דרכים (1943). מותו של אריה בגיל צעיר הותיר אחריו את אשתו וילדיו הקטנים לבדם. נחישותה וחריצותה של יהודית להמשיך הלאה הביאה אותה ל'הפקיד' את ילדיהם בקיבוץ גן שמואל, קיבוצו של אריה, ויצאה לעבוד בתחנת הניסיונות של הסוכנות היהודית בעיר רחובות. היא עסקה בעיקר בנושא התאמתן של קרקעות לגידולים חקלאיים. לאחר מכן עברה לעבוד במשרד החקלאות בתל אביב. יהודית שימשה מזכירתו של פרופסור שפיגל, מנהל המכון למדעים במינהל המחקר החקלאי בבית דגן, עד שפרשה לגמלאות. גם לאחר פרישתה היא המשיכה לעבוד בתרגומים ובעריכה אנגלית של מאמרים מדעיים. היא למדה צרפתית וכשהייתה כמעט בת 85 לימדה אנגלית בהתנדבות, תלמידים צעירים ועולים חדשים מרוסיה. בנם הבכור של אריה ויהודית ד"ר עמנואל להב (יליד 1937), הלך בעקבות הוריו והיה אף הוא לחוקר במנהל המחקר החקלאי בבית דגן עד לפרישתו לגמלאות. תחום התמחותו היה עצי פרי סובטרופיים. אחותו, ד'ר מיכל הראל (ילידת 1940), הלכה אף היא בעקבות עיסוק הוריה והייתה לחוקרת במחלקה לביולוגיה מבנית במכון ויצמן למדע ברחובות עד לפרישתה לגמלאות.
اللغة:
שפה נוכחית