سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
מפעל זה סימל בעיניו את המוח היהודי: "איך להפוך מי-מארה למי ברכה ואת אגן החולה לגן פורח". בזמנו נחשב מפעל זה כהצלחה גדולה - התרבו שטחי החקלאות וסולקה סכנת המחלות הקטלניות. בשנת 1927 נישא אלחנן ברכיהו לרבקה יונה לבית מילר, בתם של מנחם מילר וצביה לבית פרנקל. רוב שנותיהם חיו בני הזוג בירושלים. לימים נולדו להם שתי בנות: עפרה (1933, לימים נישאה ליצחק קציר- קסטנר) ודינה ( 1939 לימים מירז). המהנדס אלחנן ברכיהו נפטר בשנת 1976. בן 86 היה במותו. רעייתו רבקה יונה לבית מילר נפטרה בשנת 1975. רבקה-יונה ברכיהו לבית מילר, בתם של נחום מילר (1858) וצביה לבית גרפונקל, נולדה בליטא בשנת 1900 אחות של יוסף (1885) וברוך (1885). לאחר נישואי הוריה המשפחה עברה להתגורר בסנט פטרבורג ברוסיה. נחום מילר ניהל בית מלאכה מכני. בשנת 1885 ובשל חוק האוסר על התיישבות יהודים בערים גדולות, היגרה המשפחה לארץ-ישראל. הם התיישבו ביפו. נחום עבד ביפו כמדריך מקצועי בבית הספר למלאכה בארגון היהודי כי"ח (כל ישראל חברים), ובשנת 1887 עברה המשפחה להתגורר במושבה ראשון לציון. נחום עבד כמנהל טכני ביקב והקים רשתות להספקת מים. משנת 1896 הקים גם רשתות להספקת מים גם ליקב בזיכרון יעקב מטעם פקידי הברון. בשנת 1905 עקרה המשפחה עם שלושת ילדיה לעיר חיפה ושם התגוררו ברחוב עיראק בעיר התחתית. שם גם ייסד נחום בית מלאכה בשם 'נחום מילר ובניו' לחרטות ולשיווק מכונות ומשאבות חקלאיות ובמתן שירותים לתעשיית השמן והיין. כשבניו יוסף וברוך בגרו הם סייעו לאביהם. יוסף, הבן הבכור, השתלם בלימוד הנדסת מכונות בצרפת. ברשות בית החרושת שלהם הייתה מחרטת הברזל הראשונה בעיר חיפה. משפחת מילר השגיחה על הספקת המים לזיכרון יעקב והכניסה לבתי האיכרים את השימוש בשעוני מים. בית החרושת ביצע עבודות מתכת עבור הטורקים שהקימו באותן השנים את מסילת הרכבת החיג'אזית (מסילת רכבת שנעה מהעיר דמשק שבסוריה לבין העיר אל-מדינה בחיג'אז- היום ערב הסעודית). בחצר ביתם ברחוב עיראק בעיר התחתית, פתחה המשפחה בשנת 1925 בית חרושת לקרח. כעבור ארבע שנים, בשנת 1925, הם הקימו את בית החרושת הראשון ליצור חמצן. בשנה זו, במאורעות תרפ"ט שימש בית המשפחה את ארגון 'ההגנה'. בשנת 1937 בשיתוף עם חברת "אייר ליקיד" הצרפתית, הקימה המשפחה בית חרושת לאצטילן במפרץ חיפה. בשנת 1939 העבירו לשם גם את בית החרושת לחמצן. נחום מילר נפטר בשנת 1943. בעיר התחתית בחיפה נקרא רחוב על שמו 'מדרגות נחום מילר'. יצחק קציר (קסטנר) ועפרה לבית ברכיהו: עפרה, בתם של אלחנן ברכיהו (בורכוב) ורבקה-יונה לבית מילר, נולדה בירושלים בשנת 1933. למדה בבית הספר גימנסיה עברית בשכונת רחביה ולאחר מכן בכיתה י' למדה בסמינר למורים ולגננות בשכונת בית הכרם. עסקה בציור. התגייסה לשרות הצבאי במסגרת הנח"ל (1951). עברה הכשרה בקיבוץ נאות מרדכי שם הכירה לימים את בעלה יצחק קציר (קסטנר), בנם של יהושע (עבד בבית החרושת "נשר") ומרתה לבית צימרמן (1906-1976, בתם של יעקב וחוה), ויחדיו עברו לקיבוץ תל קציר. יצחק עבד במטע ועפרה עבדה במטבח. בשנת 1954 עזבה את הקיבוץ לטובת לימודי גרפיקה בבית הספר לאמנות "בצלאל" בירושלים. יצחק נשאר לעבוד בקיבוץ. בשנת 1956 (18 בספטמבר) נישאה ליצחק (החתונה התקיימה בקיבוץ אפיקים) וחזרה לשנה לקיבוץ כאשת חבר. לימים עסקה בציורים לסרטים עבור ילדים, ערכה ואירה סיפרי ילדים ועוד. בשנת 1960 עברו בני הזוג להתגורר ברחובות בשל לימודיו של יצחק בפקולטה לחקלאות. עפרה הוציאה ספר רישומים על נופיה של המושבה רחובות. לעפרה ויצחק נולדו לימים שלושה ילדים: רון, מיכל ויואב. באוסף שלפנינו תמונות אישיות ומשפחתיות של משפחות בורוכוב, ברכיהו, קציר (קסטנר), מילר וצימרמן. באלבום תמונות רבות מפרויקט ייבוש החולה, ייבוש ביצות עמק זבולון והנחת "קו השילוח" בדרך בורמה בהם נטל חלק המהנדס אלחנן ברכיהו כמו גם תמונות ממפעל לייצור צמנט (מלט) "נשר" בחיפה שעם עובדיו נמנה יהושע קסטנר, תמונות מאתרים ונופים בארץ, כמו גם עבודות וציורים של עפרה קציר שהביאה לארכיון יד יצחק בן-צבי את התמונות.
اللغة:
שפה נוכחית
