سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
חיים דב (ברנארד "Barnie") יוסף (ג'וזף) נולד במונטריאול בקנדה במאי 1899 להוריו, ירחמיאל בן צבי יוסף ושרה (אוגוסטה, בת הסופר העברי משה פיינרבג). הוא למד בבית ספר התיכון בעירו ולאחר מכן באוניברסיטאות: מקגיל, לאוול ולונדון. היה בעל תואר דוקטור לפילוסופיה ומוסמך במשפטים. בעת מלחמת העולם הראשונה היה ממארגני ההתנדבות לגדודים העבריים בקנדה, והגיע לארץ ישראל (1918) כסרג'נט יחד עם הגדוד האמריקני (גדוד קלעי המלך ה-39 בפיקודו של קולונל ג'ון פטרסון). בשנת 1921, לאחר שסיים את לימודי המשפטים, שב לארץ ישראל כדי להשתקע בה. בשנת 1922 נישא לאולגה (גולדי, נונה) לבית הופמן (1972-1901), בתם של אריה לייב הופמן ושל לאה הופמן (לבית קונילובסקי). לזוג נולדו שלושה ילדים: עמירם (2006-1922) שנשא לאישה את צפרירה צוקרמן, היה רופא ילדים והתגורר בנגב; עלמה (2011-1926, לימים שפיר) ולילה-נעמי (ילידת 1928), שנפלה באוקטובר 1948 בעת ששרתה בחטיבת יפתח של הפלמ"ח, מהפצצת מטוס מצרי בקרבות הנגב. לימים הקדיש את ספרו "קריה נאמנה" לה ולחבריה. המשפחה התגוררה ברחוב אלחריזי 22 בשכונת רחביה בירושלים. דב יוסף התקבל כעורך דין מתמחה לעבוד במשרדו של עורך הדין הוראס סמואל. בהמשך הפך לשותפו. במרוצת השנים היה עורך דין מהבולטים בארץ ישראל ובתקופת שלטון המנדט הבריטי (1933) ייצג את משפחת חיים ארלוזורוב לאחר הירצחו. דב יוסף היה פעיל בתנועת העבודה. הצטרף למפלגה הציונית סוציאליסטית פועלי ארץ-ישראל (מפא"י). בשנת 1933 שימש כיועץ משפטי של הנהלת הסוכנות היהודית ובשנת 1935 ייצג אותה בוועדת פיל ובוועדת וודהד. בראשית 1938 שהה בשליחות הסוכנות היהודית בצפון אמריקה. בשנת 1941 יצא בשליחות הסוכנות היהודית לארצות הברית ולדרום אפריקה. בסוף 1943 נשלח למשרד המדיני בוושינגטון כדי לייצג שם את עמדת הנהלת הסוכנות היהודית בארץ-ישראל. בעת מלחמת העולם השנייה היה אחראי על גיוס מתנדבי היישוב לצבא הבריטי. היה חבר הנהלת הסוכנות משנת 1945. אחריה היה חבר הנהלת הסוכנות ובין חברי ההנהלה שנאסרו ב"שבת השחורה" (29/6/1946). הוא נעצר ונשלח למחנה לטרון. במלחמת העצמאות והמצור על ירושלים (1948) שימש דב יוסף כמושל צבאי של העיר והיה אחראי לאספקת המזון. בתום המלחמה מונה לשמש כשר האספקה והקיצוב בממשלת ישראל הראשונה. הוא היה אחראי על מדיניות "הצנע" שהופעלה באפריל 1949 למשך כשנתיים בתקופת העלייה ההמונית ושיקום המדינה לאחר השואה באירופה ומלחמת העצמאות. דב יוסף קיבל את הכינוי "שר הצנע" (שר הקיצוב והאספקה 1950-1949). במסגרת המלצותיו ייעץ לתושבי הערים לנצל כל פיסת קרקע ולגדל בה ירקות ותרנגולות מטילות. בלחץ דעת הקהל בוטל בשנת 1951 משרד האספקה והקיצוב, ודב יוסף שמש בתפקידים רבים בממשלה: שר החקלאות (1949-50), שר התחבורה (1950-51), שר המשפטים (1951-52), שר המסחר והתעשייה (1951-52), שר בלי תיק (1952-53), שר הפיתוח (1953-55), שר הבריאות (1955), והיה חבר כנסת במשך עשור (1959-1949). דב יוסף היה מתומכיו הנאמנים של דוד בן-גוריון. בעת משבר "הפרשה" ("עסק הביש"/"פרשת לבון"), בראשית שנות ה-60, צידד בעמדת בן-גוריון שבשאלה "מי נתן את ההוראה" תכריע ועדת חקירה משפטית ולא ועדת שרים, שאינה נקייה מנטיות פוליטיות. בעת פילוג מפא"י והקמת רפ"י על ידי בן-גוריון בשנת 1965, לא הצטרף לרפ"י ונשאר במפא"י, אך הורחק על ידי ראש הממשלה לוי אשכול מרשימת מועמדי המערך לכנסת השישית ולא נכלל בממשלת אשכול שקמה לאחר הבחירות. בשנת 1975 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי, "יונה וחרב" (הוצאת "מסדה", 1975). בטז' טבת תש"ם (5/1/1980), בעת שהתארח בבית בנו עמירם בבאר שבע, פונה לבית החולים סורוקה ושם נפטר אחרי יומיים, ככל הנראה מדום לב. דב יוסף היה בן 81 במותו. הוא הובא למנוחות ביום ב', י"ח בטבת תש"ם, (7/1/1980), בבית העלמין "סנהדריה" בירושלים. אוסף התצלומים שלפנינו מביא הצצה לתקופת שירותו בגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה ופועלו בממשלות ישראל לאחר קום המדינה. התצלומים מאוספי נשיא המדינה יצחק בן-צבי ורעייתו רחל ינאית.
اللغة:
שפה נוכחית
