سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
משפחת דסה (דאסה) מסלוניקי, לשם הגיעו בעקבות גירוש ספרד (מהעיר דסה (DACA) בחבל סוריה שבצפון ספרד. השם אומץ על ידי יהודים אנוסים. בסוף המאה השבע עשרה ועם תחילת המאה השמונה עשר חלק מענף המשפחה עלו לארץ-ישראל והתיישבו בירושלים. הם גרו ב"חצר ההנהגה העוז והגבורה" ברובע היהודי בעיר העתיקה עד לנפילת הרובע בשנת 1948. חלק יצאו מחוץ לחומה. יצחק דסה נולד בשנת 1857 בירושלים. הוא היה דיין, שוחט, מוהל וחזן, בין מייסדי בית חולים משגב לדך. בנו יעקב נולד ב-1858, התפרנס ממכירת גבינות וחמוצים ומיני דגים מלוחים בחנות קטנה ברחוב היהודים ברובע היהודי בעיר העתיקה. לימים נישא לשמחה לבית קסטל. לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) עבר להתגורר בשכונת ימין משה, שם פתח חנות בסמוך לביתו והיה גם לחזן בבית הכנסת הספרדי, בזמן שאביו, יצחק, היה גבאי וחבר בוועד השכונה. חלק מבני ממשפחת דסה: יעקב דאסה, בנו יצחק דסה ואחיו אברהם דאסה, גויסו לצבא התורכי במלחמת העולם הראשונה ונדרשו להנחת מסילת הברזל מבאר שבע לעזה ולמצרים. אברהם נמלט לצרפת, יעקב נתפס וישב בבית הסוהר והוחזר לשרות הצבאי. עבד ליד ירושלים וערק שנית והסתתר. התושבים סבלו ממחסור וממחלות, טחנת הקמח של הרב יצחק דסה חדלה לפעול בזמן המלחמה והוא עצמו חלה. שני בניו של הרב יעקב דסה, משה ואבנר, נפטרו בצעירותם מתת תזונה. הסבתא שמחה (לבית קסטל), אשת יעקב חלתה ונפטרה מכולריע. בשנת 1940 הרב משה-נסים דסה, אחד מבניו של יעקב דסה, מונה למוכתר שכונת ימין משה. משך שנים היה מחנך בבית היתומים הספרדי ברחוב יפו (בניהולו של משה בורוכוב). בתום מלחמת העצמאות (1948) עבר משה-נסים עם רעייתו מרקדה-ריינה-מלכה דסה לליפתא עם שאר "פליטי" השכונה והקים בית כנסת על שם אביו "בית יעקב". בתום מלחמת ששת הימים (1967) פונו תושבי שכונת ימין משה מהשכונה. חנה קרוואני לבית דסה (אחותו של הרב משה-נסים) עם בעלה משה קרוואני לא הסכימו לעזוב את השכונה. במשך שנים הייתה חנה האחראית מטעם עיריית ירושלים על המוזיאון שהוקם בטחנת הרוח בשכונה. לעת זקנתה עברה להתגורר במרכז העיר. אוסף התצלומים נמסר לארכיון יד יצחק בן-צבי על ידי שרה דסה, בתו של ראובן דסה. מוצא משפחתה מהעיר גזיה בתורכיה אליה היגרו כמגורשי ספרד. שרה נולדה בירושלים והתגוררה ברחוב המדרגות 27 בשכונת נחלאות.
اللغة:
שפה נוכחית
