הארכיאולוג פרופסור אליעזר (ליפא) סוקניק בנם של משה ונחמה לבית סוביל, נולד בביאליסטוק בשנת 1889. בילדותו למד בישיבות לומז'ה וסלובודקה, אך בהתבגרותו הפך לציוני ופעיל בתנועת "פועלי ציון". בשנת 1912 עלה לארץ-ישראל ולמד הוראה בסמינר "עזרה" ובסמינר העברי בירושלים, בו הוסמך למורה בשנת 1914. באותה שנה, 1914, נישאו אליעזר סוקניק וחסיה לבית פיינסוד, בתם של דבורה ומתתיהו פיינסוד (1889-1968), אף היא מביאליסטוק, שאותה פגש בארץ. חסיה התפרסמה בזכות עצמה, כאחת מהגננות הראשונות בארץ ישראל. היא הייתה דמות מחנכת פעילה בתחומים השונים, שהייתה ידועה בגישתה החינוכית המקורית. כמו כן הייתה פעילה בארגונים ציוניים ולמען שוויון נשים. בימי מלחמת העולם הראשונה לימד אליעזר ליפא את השפה העברית במסגרות שונות ושרת בגדודים העבריים בצבא הבריטי ביחידת "קלעי המלך". בשנים אלה התענין בארכיאולוגיה, תוך כדי טיולים בארץ והכרות עם מכונים ארכיאולוגיה זרים שפעלו פה. בין השנים 1921-1920 למד סוקניק ארכיאולוגיה באוניברסיטת ברלין. בתום לימודיו חזר לארץ-ישראל והמשיך ללמוד בבית הספר של המסדר הדומיניקני בירושלים, ונסע להמשך לימודיו ב"דרופסי קולג'" בפילדלפיה, ארה"ב, בו קיבל תואר דוקטור בשנת 1926. נושא הדוקטורט שלו היה בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל. הוא הכיר בחשיבות הארכיאולוגיה וההיסטוריה של העמים השכנים. ב-1928 השתתף בחפירות של משלחת גרמנית באגינה שביוון, ונסע פעמים רבות לאתרים בטורקיה, סוריה, לבנון ויוון. בשנים 1951-2 יצא עם קבוצות סטודנטים לארכיאולוגיה לסיורים לימודיים ביוון. (באלבום תצלומים רבים מסיור זה). בשנת 1935 הוזמן לשמש כמרצה לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וכעבור שלוש שנים מונה לפרופסור, ושימש כראש המחלקה לארכיאולוגיה עד לפטירתו. הוא יזם והקים את 'בית נכות לעתיקות היהודים' בתוך האוניברסיטה, ואף ניהל אותו לאורך שנים. סוקניק השתתף בחפירות ארכאולוגיות רבות בארץ ישראל. הוא איתר וחפר את שרידי החומה השלישית בירושלים, יחד עם פרופסור א.ל. מאיר בשנים 1923--1925. הוא השתתף בחפירות תל סמריה-סבסטיה (שומרון), חפר בתל ג'רישה (גבעת נפוליאון) במשך ארבע עונות חפירה בין 1940-1927, וחפר בתי כנסת רבים: בבית אלפא (עם נחמן אביגד) בשנת 1929; בכפר נחום ובכורזים בשנת 1946; בית כנסת שומרוני בסלביט (שעלבים, היום) בשפלה בשנת 1948; בית כנסת בכפר יפיע (דרומית לנצרת) בשנת 1950; וכן בחמת גדר. אתרים נוספים שאותם חפר הם תל עפולה, שומרון, אום אל עמוד, ארבל, גוש חלב, ועוד. הוא כתב מאמרים וספרים על תוצאות חפירותיו באתרים השונים, ועל בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל. אליעזר ליפא סוקניק היה גם בין מייסדי האגודה ההיסטורית-אתנוגרפית בישראל, מעורכי האנציקלופדיה המקראית, יושב ראש ונשיא החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ובעל תפקידי ציבור מדעיים רבים נוספים. גולת הכותרת של מחקריו היא חקר המגילות הגנוזות. בשנת 1947, התגלו קטעי מגילות גנוזות על ידי רועים בדווים במערות קומראן שבמדבר יהודה באזור הצפון-מערבי של ים המלח. הם מכרו את קטעי המגילות לסוחר בבית לחם. עם היוודע הדבר לסוקניק, הוא קבע פגישה עם סוחר העתיקות בשטח צבאי בריטי על גבול מזרח ירושלים, יום לפני פרוץ הקרבות של מלחמת העצמאות ורכש ממנו שלוש מגילות. הוא ניסה לקנות מגילות נוספות, אך עקב פרוץ מלחמת השחרור וחוסר בכסף מזומן, נאלץ לוותר על כך, והמגילות נמכרו לארצות הברית. לימים, בנו, הארכיאולוג פרופסור יגאל ידין, הצליח לקנות את שאר המגילות ולהביאן לארץ. לאחר קניית קטעי המגילות, התמסר סוקניק למחקר המגילות. הוא פרסם שלשה ספרים על עליהן בשנים תש"ח-תש"י, נסע להרצות על המגילות בכל העולם, הציג אותן בתערוכה במוזיאון הבריטי בלונדון, והפך לבעל שם עולמי בחקר המגילות הגנוזות. את ספרו על פיענוח המגילות פרסם כבר בשנת 1948. לבני הזוג אליעזר וחסיה סוקניק נולדו לימים שלושה בנים: יגאל, יוסף (יוסי) ומתתיהו. יגאל ידין (1984-1917), היה הרמטכ"ל השני של צה"ל, פרופסור לארכיאולוגיה וראש המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חפר בחצור, מגידו, ומצדה והיה שותף במשלחות החפירות במערות מדבר יהודה, בה חפר את מערות המגילות. הוא נודע כמי שרכש את המגילות הגנוזות שאביו לא הצליח לרכוש, ואף לחוקרן. הוא נכנס לפוליטיקה לתקופה לא ארוכה כמייסד וראש מפלגת ד"ש, ושמש סגן ראש הממשלה. חתן פרס ישראל במדעי היהדות בשנת 1956. יוסף (יוסי) ידין (2001-1920), היה שחקן, ממייסדי תיאטרון הקאמרי שבו שיחק כל חייו. חתן פרס ישראל לתיאטרון בשנת 1991. מתתיהו סוקניק (1948-1929) איש צוות אוויר, שנהרג במלחמת העצמאות כשמטוסו הופל. סוקניק נפטר בי"ד אדר תשי"ג (1953) ונקבר בבית הקברות סנהדרייה בירושלים. הוא קיבל את פרס ישראל למדעי הרוח בשנת תשי"ט לאחר מותו. באלבום התצלומים שלפנינו הצצה לתמונות רבות מהסיור הלימודי ליוון שאירגן לסטודנטים ללימודי ארכיאולוגיה מאוניברסיטה העברית בירושלים כמו גם תצלומים מחפירות תל ג'רישה (תל גריסה/תל נפוליאון), תל גזר, החומה השלישית בירושלים ועוד.
اللغة:
שפה נוכחית