سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
יהודה זיו (זלטין) נולד במוסקבה בשנת תרפ"ו (1926) להוריו בן-ציון (1970-1894) וחנה לבית דיז'ור, מצאצאי הבעל שם טוב. אחיו הבכור של יעקב (1931). בשנת תרפ"ח (1927) עלתה המשפחה לארץ-ישראל והתיישבה בטבריה. ילדותו המוקדמת עברה עליו בטבריה ובכפר הנוער מאיר שפיה. כשהיה בן תשע (1935) עברה המשפחה להתגורר ברעננה, לאחר שאב המשפחה היה מורה ומנהל בבית ספר העממי במושבה (כיום בית ספר "זיו" שקרוי על שמו). בגיל 17 (1943) התגייס יהודה לפלמ"ח והיה סייר בפלוגה ב'. בשנים 1947-1946, למד הוראה בבית המדרש למורים ע"ש דוד ילין בירושלים. עם פרוץ מלחמת העצמאות (1948) נאלץ להפסיק את לימודיו והתגייס לפלמ"ח לתפקיד מלווה שיירות ("הפוּרְמָאנִים"). עקב פציעה בעת סיור בנחל יתלה בהרי ירושלים, נמנע ממנו להצטרף לחבריו שיצאו לגוש עציון ונודעו בכינוי "מחלקת הל"ה"; כך גם ניצלו חייו. בהמשך שימש נהג רכב משוריין בחטיבת פלמ"ח-הראל. לאחר קום המדינה המשיך יהודה זיו את שרותו הצבאי כקצין רכב בחטיבת גולני. הוא השתחרר בשנת 1950, ובמילואים שירת בגדוד 93 בחטיבה תשע. עסק בהוראה בחדרה, בכפר סבא ובעיקר בכפר ויתקין, שם לימד כשמונה עשרה שנה. לצד ההוראה הקים חוג לידיעת הארץ ומקרא וכתב ספר למורים בשם "השרון: פרקי הלכה ומעשה בידיעת הארץ למדריך ולמורה" (תש"ך). בשנת 1960 סיים את לימודיו בבית הספר הגבוה להשתלמות מורים בתל אביב, ולאחר מכן למד לתואר בוגר בחוגים לגיאוגרפיה ולמקרא באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1968 מונה לשמש כגיאוגרף ועורך סקרים ברשות שמורות הטבע, וסקר את נופי חצי האי סיני ורמת הגולן. בשנת 1972 שימש חבר ועדת השמות הממשלתית. לאחר מלחמת יום הכיפורים (1973) עזב את עבודתו ברשות שמורות הטבע והחל את לימודיו לתואר שני בחוג לגיאוגרפיה היסטורית באוניברסיטת תל אביב. במקביל, לימד בבית הספר לתיירות בערים חיפה, ירושלים ותל אביב וכן במכללת בית ברל. בשנת 1976 התגייס שוב לצה"ל ושמש בתפקיד ראש מדור "מורשת וידיעת הארץ" (מורי"ה) במפקדת קצין חינוך ראשי (קח"ר). במסגרת זו בנה מסגרות ואמצעים להקניית ידיעת הארץ ולאהבתה לחיילי צה"ל. הוא ייסד את מדור "חינוך וידיעת הארץ" (חוי"ה), שקיים סיורים וסדרות חינוכיות ברחבי ישראל לכל חיילי צה"ל שלהם נלוו דפדפות של מסלולי טיול. הוא יזם את החידון השנתי בידיעת הארץ ששודר בכל שנה בטלוויזיה הישראלית. בשיתוף עם יוסי לֶשֶם מהחברה להגנת הטבע, הקים בצה"ל רשת מתנדבים לשמירת הנוף בשטחי האימונים, בשם "צבא הגנה לטבע". לאחר תשע שנות שירות, השתחרר בדרגת סגן אלוף (1985). בשנת 1980 פרסם ספר "בשביל המטיילים" (בהוצאת משרד הביטחון), המכנס את רשימותיו שפורסמו ב"סלעית" (ירחון טבע לבני הנעורים). הספר חולק ב"מלחמת שלום הגליל" כשי לכל חיילי צה"ל, וזיכה את יהודה זיו בפרס ע"ש ברסלבי מטעם החברה לחקר המקרא (תשמ"ג-1983). יהודה זיו כתב מאמרים רבים בבמות שונות בנושאי היסטוריה וידיעת הארץ, וספרים נוספים: נופי גולן - דרכים ואתרים (1980); תרמיל צד: אתרים ושבילים במבט שני (1988), ארץ נידחת - לארץ נושבת: ההתיישבות היהודית הוותיקה 1948--1837) 1988); ילקוט גב: עיונים בידיעת הארץ (1991); אבן הייתה לראש-פינה: סיפור סלילתם של הכביש מראש-פינה לטבריה ושלוחותיו (2002); רגע של מקום: סיפורים מאחורי שמות מקומות (תשס"ה). בשנת 2010 (תשע"א) הוענק לזיו התואר "יקיר ירושלים", ובשנת 2013 (תשע"ג) הוענק לו פרס "עת-מול" (כתב עת לתולדות ארץ-ישראל ועם ישראל) ביד יצחק בן-צבי. מאשתו הראשונה, שונמית לבית שמואלי (ילידת קיבוץ עין חרוד שהתגוררה בחדרה), נולדו לו שתי בנות: ענת (לימים אליאל-קנוביץ') ואורי (לימים ליבנה) . לימים נישא בשנית לפנינה לבית אניספלד (1952), וממנה נולדו לו שני ילדים נוספים: הבת יפעת (1987) והבן אלון (1989). יהודה זיו התגורר בירושלים ברחוב עמק רפאים בשכונת המושבה הגרמנית. הוא נפטר ביוני 2020. בן 94 היה במותו. אוסף התמונות שכולל בעיקר תמונות משפחתיות נמסר לארכיון התמונות של יד יצחק בן-צבי על ידי בני המשפחה באמצעות ארכיון העיר רעננה. באלבום הצצה לתמונות אישיות ומשפחתיות של יהודה זיו מימי ילדותו ונעוריו, כמו גם מצורפים לאוסף מאמרים שכתב. אוסף תצלומים נוסף של יהודה זיו קיים באתר תחת אלבום שמספרו: ybz.0451
اللغة:
שפה נוכחית
