דניאלה נהון לבית כהן דניאלה נהון, לבית כהן, נולדה בעיר תוניס שבתוניסיה בשנת 1946 להוריה, אדמונד ברוך חיי (1916- 1981) ונג'מה ז'ולי (1920 - 2014, שכונתה "ג'אנו Jeannot)" לבית טייב. משפחות טייב וכהן חיו דורי דורות בתוניס. מוצא אבותיה של משפחת טייב הוא ממגורשי ספרד שהגיעו גם לעיר ליבורנו שבאיטליה. מליבורנו הגיעו יהודים רבים לחופי תוניסיה והפכו לקהילת ה"גרנא" (שמה של העיר ליבורנו בערבית). קהילה זו התנהלה בנפרד מקהילת ה"תונסה" (הילידית המקומית) בכל הנוגע למנהגים כמו נישואין, קבורה וכדומה. לימים שתי הקהילות התמזגו, אולם במידה מסוימת הורגשה תחושת עליונות בקרב משפחות ה"גרנא" ביחס לקהילת ה"תונסה". סבה של דניאלה נהון, מוריס טייב, עסק במסחר. בתחילת דרכו עבד כשוליה אצל סוחרים שסחרו עבור הצרפתים וסיפקו מזון לעובדי מכרות הפוספטים בדרום תוניסיה, ואחר כך ניהל עסק עצמאי בתחום המזון. סבה מצד אביה של דניאלה נהון כונה 'פאפא שושו', נולד וגדל בעיר הקיט לה גולט (La Goulette) שליד תוניס. הוא היה בעל בית מלאכה לייצור תרבושים ולצביעתם בקסבה של תוניס (ברובע המוסלמי). לימים היה לראש הקהילה במקום. במותו ביקש להוריש את רכושו לקהילה היהודית, כדי למנוע מריבה בין ילדיו על הירושה. אמה של דניאלה, נג'מה ז'ולי ("ז'אנו") לבית טייב, למדה בבית הספר היסודי בלה גולט. היא המשיכה ללימודי תיכון בבית ספר מקצועי פרוטסטנטי, שבו למדה את מלאכת התפירה והרקמה. בזכות מיומנותה במלאכות היד הכינה בעצמה את פריטי הנדוניה לקראת נישואיה העתידיים. את אדמונד כהן, לימים בעלה, הכירה לפני מלחמת העולם השנייה - אך הם נישאו רק בסיומה של המלחמה (1945). שמלת כלולותיה נתפרה מבד משי של מצנחים צבאיים, בגלל המחסור בבדים שהיה בתקופת המלחמה ולאחריה. לאחר נישואי הזוג הם עברו להתגורר לתקופה קצרה בבית משפחת טייב, סבה וסבתה של ז'ולי. במהלך השנים נולדו לאדמונד כהן וג'ולי לבית טייב שלושה ילדים: הבת הבכורה דניאלה (1946), ז'ראר יוסף (1949) ופטריק משה (1956). ז'ראר יוסף נשאר להתגורר במרסיי, ופטריק משה עלה למדינת ישראל לאחרונה. ההורים ז'ולי ואדמונד גרו במרסיי עד יום מותם. ז'ולי (ז'אנו) ואדמונד עסקו לפרנסתם בתוניס בייצור בגדים. הם תפרו חולצות לחיילי הצבא הצרפתי ולאחר מכן לחיילי הצבא התוניסאי. אחרי מאורעות 1961 בעיר ביזרטה ליד תוניס (שהתרחשו בין הרפובליקה התוניסאית הצעירה לבין חיילי צבא צרפת) החליטה המשפחה להגר לצרפת, כפי שעשו משפחות יהודיות רבות. המשפחה עברה למרסיי שבצרפת. מכיוון שהיו בעלי נתינות תוניסאית חל עליהם איסור להוציא את רכושם מתוניס, והמשפחה נקלעה במרסיי לקשיים כלכליים. ילדי משפחת כהן למדו בבית הספר המקומי. ההורים הועסקו כשכירים בבית מלאכה לתפירה למשך מספר חודשים. דניאלה, הבת הבכורה בת החמש עשרה למדה בבית ספר תיכון בעיר. המשפחה עברה לדירה שכורה וז'ולי ואדמונד פתחו עסק עצמאי. סבתה של ז'ולי מצד אמה ואחיה האלמן היגרו אף הם מתוניס ועברו להתגורר איתם במרסיי. בין השנים 1962- 1966 דניאלה הצטרפה לתנועת הנוער הציונית "איחוד הבונים", שבוגריה עלו למדינת ישראל והתגוררו בקיבוצים. הוריה של דניאלה התנגדו לעלייתה לבדה בגיל כה צעיר ולרצונה להתגורר בקיבוץ. לאחר שסיימה שנה ראשונה בלימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה במרסיי, דניאלה קיבלה מלגת לימודים מטעם ארגון "עודד" - ארגון שעודד עליית צעירים יהודים ממדינות צפון אפריקה ושילובם בלימודים גבוהים באוניברסיטאות בארץ). בנובמבר 1966 עלתה דניאלה לישראל לבדה והחלה ללמוד בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל ללימודיה האקדמיים, למדה את השפה העברית. כשפרצה מלחמת ששת הימים, ביוני 1967, התנדבה לסייע בעורף וחילקה מכתבים. בשנת 1968 נישאה דניאלה ליעקב נהון, דוקטורנט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית שעסק במחקר ובהוראה. לדניאלה ויעקב נולדו לימים שני ילדים: הבת ליאור (1970) והבן רם (1973). בשנת 1971 סיימה דניאלה את לימודיה ועבדה במוסדות שונים. בשנת 1974 החלה דניאלה לעבוד במשרד הבריאות בתחום בריאות הנפש. בשנות 1980 למדה תכנות מחשבים וניתוח מערכות מידע, והשתלבה במיזם המיחשוב של מערך הפסיכיאטריה במשרד הבריאות. עד פרישתה לגמלאות בשנת 2006 שימשה מנהלת תחום מידע והערכה בתחום בריאות הנפש. התמונות באוסף הן ברובן תמונות משפחתיות שצולמו בתוניסיה (אצל צלמים מקצועיים). חלק מהדמויות המצולמות אינן מזוהות אבל שייכות למשפחות היהודיות שהתגוררו בתוניסיה, בעיקר בעיר תוניס. באוסף גם צילומים של חפצים אישיים שעברו מדור לדור במשפחה מצד אמה: תכשיטי נשים, כלים שונים, ובגדים. האוסף הועבר לארכיון יד בן-צבי בידי דניאלה נהון.
اللغة:
שפה נוכחית