مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
ככלות ייני / מיוחס לר' שלמה אבן גבירול כִּכְלוֹת יֵינִי תֵּרֵד עֵינִי פַּלְגֵי מַיִם פַּלְגֵי מָיִם שִׁבְעִים הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים וַיַּכְחִידוּם תִּשְׁעִים שָׂרִים שָׁבְתוּ שִׁירִים כִּי פִי שָׁרִים מָלֵא מַיִם מָלֵא מָיִם לֶחֶם לָאוֹכֵל אֵיךְ יִטְעָם אוֹ אֵיךְ מַאְכָל אֶל חֵךְ יִנְעָם עֵת בַּגְּבִיעִים לִפְנֵי הָעָם יֻתַּן מַיִם יֻתַּן מָיִם מֵי יַם סוּף בֶּן עַמְרָם הוֹבִישׁ וִיאוֹרֵי מִצְרַיִם הִבְאִישׁ אָכֵן פִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ יַזֵּל מַיִם יַזֵּל מָיִם הִנְנִי רֵעַ לַצְּפַרְדֵּעַ עִמּוֹ אֶזְעַק וַאְשַׁוֵּעַ כִּי כָמֹהוּ פִי יוֹדֵעַ שִׁיר הַמַּיִם שִׁיר הַמָּיִם נָזִיר יִהְיֶה לִפְנֵי מוֹתוֹ כִּבְנֵי רֵכָב תִּהְיֶה דָתוֹ יִהְיוּ בָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ שׁוֹאֲבֵי מַיִם שׁוֹאֲבֵי מָיִם |
|
שיר היתולי נודע המיוחס לר' שלמה אבן-גבירול, מגדולי המשוררים והפייטנים בכל הדורות (ספרד, 1021 – 1058). אין וודאות בייחוס השיר לרשב"ג, ואפשר שהשם 'שלמה' החתום בראשי המחרוזות מכוון למשורר אחר שנשא שם זה. יש מקהילות ישראל השרות אותו בפורים, אף שבמקורו נכתב כשיר חול מובהק. השיר מנציח מאורע משעשע מחיי המשורר: אדם בשם משה הזמינו למשתה, כדרכה של שכבת העלית בקרב יהודי ספרד באותם הימים; אלא שבמהלך המשתה, ואולי כבר בתחילתו, אזל היין, ובמקומו הוגשו מים למסובים. המשורר, שנפגע מקמצנותו של המארח, החליט 'לנקום' בו באמצעות שיר ארסי במיוחד. במהלך השיר הוא מבכה את אובדן היין והחלפתו במים, באמצעות שיבוץ פסוקים ושברי-פסוקים המתייחסים לאבל על חורבן בית המקדש: כך למשל הפזמון החוזר – "כִּכְלוֹת יֵינִי / תֵּרֵד עֵינִי / פַּלְגֵי מָיִם" – מיוסד על הכתוב במגילת איכה (ג, מח): "פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי". שימוש מתוחכם ואירוני במקורות שוזר את השיר כולו; המשורר משווה בין משה רבנו ומשה המארח, ועומד על כך שבעוד הראשון שנא מים – כפי שמוכיח, לדעתו, נס חציית ים סוף ונס הפיכת היאור לדם, הרי שהשני, ברוב קמצנותו, אוהב מים ומעדיף אותם על יין. במחרוזת משעשעת במיוחד משווה עצמו המשורר לצפרדע: "הִנְנִי רֵעַ לַצְּפַרְדֵּעַ / עִמּוֹ אֶזְעַק וַאְשַׁוֵּעַ / כִּי כָמוֹהוּ פִּי יוֹדֵעַ / שִׁיר הַמַּיִם". אין להתפלא, לפיכך, על חתימת השיר ב'איחולים' למארח, שיזכה ש"יִהְיוּ בָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ שׁוֹאֲבֵי מַיִם". |
| • כִּכְלוֹת יֵינִי תֵּרֵד עֵינִי פַּלְגֵי מָיִם – בשעה שנגמר ייני, אני בוכה ודומע. מיוסד על איכה (ג, מח): פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי. השימוש בפסוק ממגילת איכה בהקשר המחודש של גמר היין מעניק לשיר אופי הומוריסטי חריף. • שִׁבְעִים הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים – שבעים הוא רמז למילה 'יין', שהגימטריה שלה היא שבעים. לשון הטור נשענת על פסוק מבראשית (ו, ד): הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. • וַיַּכְחִידוּם תִּשְׁעִים שָׂרִים – תשעים רומז למילה 'מים', שהגימטריה שלה היא תשעים. למרות עוצמתם של ה'גִּבּוֹרִים', הצליחו ה'שָׂרִים' לנצח אותם, ומכאן שהמים גברו כביכול על היין. יתכן שהטור נשען בלשונו על פסוק מדברי הימים ב (לב, כא): וַיִּשְׁלַח ה' מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כָּל גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה מֶלֶךְ אַשּׁוּר... • שָׁבְתוּ שִׁירִים כִּי פִי שָׁרִים מָלֵא מַיִם – השירה פסקה, משום שפיות השותפים במסיבה מלאו מים במקום יין, ההכרחי כביכול לשירה. מיוסד על שימוש אירוני בפסוק מיחזקאל (כו, יג): וְהִשְׁבַּתִּי הֲמוֹן שִׁירָיִךְ וְקוֹל כִּנּוֹרַיִךְ לֹא יִשָּׁמַע עוֹד. • לֶחֶם לָאוֹכֵל אֵיךְ יִטְעָם אוֹ אֵיךְ מַאֲכָל אֶל חֵךְ יִנְעָם – כיצד יערבו עוד הלחם, והמזון בכלל, לאדם האוכל אותם? 'יִטְעַם' – על פי האמור בשמואל ב (יט, לו): בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה... וכן גם באיוב (יב, יא): הֲלֹא אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ. • עֵת בַּגְּבִיעִים לִפְנֵי הָעָם יֻתַּן מַיִם – הלחם והמזון שוב אינם ערבים לקהל המסובים, משום שבגביעיהם ניתנו כעת מים ולא יין. לשון הטור מיוסדת על פסוק שנאמר בהקשר אחר לגמרי בספר ויקרא (יא, לח): וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם. • מֵי יַם סוּף בֶּן עַמְרָם הוֹבִישׁ וִיאוֹרֵי מִצְרַיִם הִבְאִישׁ – משה רבנו ('בֶּן עַמְרָם' – כינוי למשה על שם אביו, נפוץ בעיקר בספרות חז"ל. ראו למשל בבלי שבת, פט ע"א) ייבש את מי ים סוף, ואת נהר היאור במצרים הפך לדם כך שלא היה ראוי לשימוש, ומכאן שלא אהב מים; המשורר מצטט מדברי רחב אל המרגלים ביריחו, כמתואר בספר יהושע (ב, י): כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם... מקור הצירוף 'יאוֹרֵי מִצְרַיִם' בישעיהו (ז, יח): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וּלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר. • אָכֵן כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ יַזֵּל מַיִם – לעומת משה רבנו, הרי שמשה המארח את המסיבה מעניק לנו מים בשפע. ההשוואה בין משה רבנו ומשה המארח היא אמצעי נוסף בו משתמש המשורר כדי ליצור רושם היתולי. הטור נפתח בשיבוץ מסיפור חטא העגל בספר שמות (לב, א): וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ, ואכן, גם המשורר כביכול לא מבין מה קרה ל'משה' שלפניו – המארח שהחליף את היין במים. הצירוף 'יַזֵּל מַיִם' מקורו בספר במדבר (כד, ז): יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ. • הִנְנִי רֵעַ לַצְּפַרְדֵּעַ עִמּוֹ אֶזְעַק וַאְשַׁוֵּעַ – אני והצפרדע, השוכן במים, ידידים בשל המים, ולכן אקרקר יחד איתה בזעקה ותחינה. הצירוף 'אֶזְעַק וַאְשַׁוֵּעַ' מקורו באיכה (ג, ח): גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי, והוא מצטרף לשימוש האירוני של המשורר במקורותיו, שעה שהוא מסב ביטוי מן האבל על החורבן ל'אבלו' על היין שאזל. • כִּי כָמוֹהוּ פִּי יוֹדֵעַ שִׁיר הַמַּיִם – הקרבה בין המשורר ובין הצפרדע מבוססת על המשותף להם – שניהם שרים על המים שנפלו בחלקם. • נָזִיר יִהְיֶה לִפְנֵי מוֹתוֹ – השיר נחתם בדברי גנאי למארח; המשורר 'מאחל' לו שייאלץ להתנזר מיין כל ימי חייו, כמו שמשון שנגזר עליו שלא לשתות יין עד יום מותו, על פי המסופר בשופטים (יג, ז): וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ. • כִּבְנֵי רֵכָב תִּהְיֶה דָתוֹ – המשורר ממשיך ו'מאחל' למארח כי יאמץ את הנהגותיהם של בני רכב, אשר לפי המסופר בספר ירמיהו (לה, יד), קיבלו על עצמם להימנע משתיית יין: הוּקַם אֶת דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֲשֶׁר צִוָּה אֶת בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן וְלֹא שָׁתוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם... • יִהְיוּ בָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ שׁוֹאֲבֵי מַיִם – לבסוף חותם המשורר את דבריו בקללה למארח, שבניו ובני ביתו ייאלצו לעבוד בעבודה הבזויה של שאיבת מים. המשורר מאמץ את קללת יהושע לגבעונים (ט, כג): וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי. הצירוף 'בָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ' רווח בספרות חז"ל (ראו למשל משנה, מסכת מעשרות, פ"ג מ"א). |
| عنوان |
ככלות ייני |
|---|---|
| دورة العام |
לכל עת;פורים |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
