audio items
snunit
Cookies

The National Library of Israel website uses cookies to improve your browsing experience. Continued use of the website constitutes consent to the use of cookies. For more information, please see our privacy policy

Back to search results

ככלות ייני

Enlarge text Shrink text
Play songs in order
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל ברי סחרוף
  • 2.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל ותיקי תנועת הנוער "המחנות העולים"
  • 3.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יעקב דוד חורי
  • 4.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל ללא מבצע
  • 5.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל משה חבושה
  • 6.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל צלאח דבי ובניו
Play songs in order
playerSongImg
Title ככלות ייני
Cycle of the Year לכל עת;פורים
Language עברית

תנאי השימוש:

This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.

Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.

Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.

If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]

MARC RECORDS
Piyut Interpretation

  • • כִּכְלוֹת יֵינִי תֵּרֵד עֵינִי פַּלְגֵי מָיִם – בשעה שנגמר ייני, אני בוכה ודומע. מיוסד על איכה (ג, מח): פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי. השימוש בפסוק ממגילת איכה בהקשר המחודש של גמר היין מעניק לשיר אופי הומוריסטי חריף.
    • שִׁבְעִים הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים – שבעים הוא רמז למילה 'יין', שהגימטריה שלה היא שבעים. לשון הטור נשענת על פסוק מבראשית (ו, ד): הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.
    • וַיַּכְחִידוּם תִּשְׁעִים שָׂרִים – תשעים רומז למילה 'מים', שהגימטריה שלה היא תשעים. למרות עוצמתם של ה'גִּבּוֹרִים', הצליחו ה'שָׂרִים' לנצח אותם, ומכאן שהמים גברו כביכול על היין. יתכן שהטור נשען בלשונו על פסוק מדברי הימים ב (לב, כא): וַיִּשְׁלַח ה' מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כָּל גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה מֶלֶךְ אַשּׁוּר...
    • שָׁבְתוּ שִׁירִים כִּי פִי שָׁרִים מָלֵא מַיִם – השירה פסקה, משום שפיות השותפים במסיבה מלאו מים במקום יין, ההכרחי כביכול לשירה. מיוסד על שימוש אירוני בפסוק מיחזקאל (כו, יג): וְהִשְׁבַּתִּי הֲמוֹן שִׁירָיִךְ וְקוֹל כִּנּוֹרַיִךְ לֹא יִשָּׁמַע עוֹד.
    • לֶחֶם לָאוֹכֵל אֵיךְ יִטְעָם אוֹ אֵיךְ מַאֲכָל אֶל חֵךְ יִנְעָם – כיצד יערבו עוד הלחם, והמזון בכלל, לאדם האוכל אותם? 'יִטְעַם' – על פי האמור בשמואל ב (יט, לו): בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה... וכן גם באיוב (יב, יא): הֲלֹא אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ.
    • עֵת בַּגְּבִיעִים לִפְנֵי הָעָם יֻתַּן מַיִם – הלחם והמזון שוב אינם ערבים לקהל המסובים, משום שבגביעיהם ניתנו כעת מים ולא יין. לשון הטור מיוסדת על פסוק שנאמר בהקשר אחר לגמרי בספר ויקרא (יא, לח): וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם.
    • מֵי יַם סוּף בֶּן עַמְרָם הוֹבִישׁ וִיאוֹרֵי מִצְרַיִם הִבְאִישׁ – משה רבנו ('בֶּן עַמְרָם' – כינוי למשה על שם אביו, נפוץ בעיקר בספרות חז"ל. ראו למשל בבלי שבת, פט ע"א) ייבש את מי ים סוף, ואת נהר היאור במצרים הפך לדם כך שלא היה ראוי לשימוש, ומכאן שלא אהב מים; המשורר מצטט מדברי רחב אל המרגלים ביריחו, כמתואר בספר יהושע (ב, י): כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם... מקור הצירוף 'יאוֹרֵי מִצְרַיִם' בישעיהו (ז, יח): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וּלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר.
    • אָכֵן כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ יַזֵּל מַיִם – לעומת משה רבנו, הרי שמשה המארח את המסיבה מעניק לנו מים בשפע. ההשוואה בין משה רבנו ומשה המארח היא אמצעי נוסף בו משתמש המשורר כדי ליצור רושם היתולי. הטור נפתח בשיבוץ מסיפור חטא העגל בספר שמות (לב, א): וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ, ואכן, גם המשורר כביכול לא מבין מה קרה ל'משה' שלפניו – המארח שהחליף את היין במים. הצירוף 'יַזֵּל מַיִם' מקורו בספר במדבר (כד, ז): יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ.
    • הִנְנִי רֵעַ לַצְּפַרְדֵּעַ עִמּוֹ אֶזְעַק וַאְשַׁוֵּעַ – אני והצפרדע, השוכן במים, ידידים בשל המים, ולכן אקרקר יחד איתה בזעקה ותחינה. הצירוף 'אֶזְעַק וַאְשַׁוֵּעַ' מקורו באיכה (ג, ח): גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי, והוא מצטרף לשימוש האירוני של המשורר במקורותיו, שעה שהוא מסב ביטוי מן האבל על החורבן ל'אבלו' על היין שאזל.
    • כִּי כָמוֹהוּ פִּי יוֹדֵעַ שִׁיר הַמַּיִם – הקרבה בין המשורר ובין הצפרדע מבוססת על המשותף להם – שניהם שרים על המים שנפלו בחלקם.
    • נָזִיר יִהְיֶה לִפְנֵי מוֹתוֹ – השיר נחתם בדברי גנאי למארח; המשורר 'מאחל' לו שייאלץ להתנזר מיין כל ימי חייו, כמו שמשון שנגזר עליו שלא לשתות יין עד יום מותו, על פי המסופר בשופטים (יג, ז): וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ.
    • כִּבְנֵי רֵכָב תִּהְיֶה דָתוֹ – המשורר ממשיך ו'מאחל' למארח כי יאמץ את הנהגותיהם של בני רכב, אשר לפי המסופר בספר ירמיהו (לה, יד), קיבלו על עצמם להימנע משתיית יין: הוּקַם אֶת דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֲשֶׁר צִוָּה אֶת בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן וְלֹא שָׁתוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם...
    • יִהְיוּ בָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ שׁוֹאֲבֵי מַיִם – לבסוף חותם המשורר את דבריו בקללה למארח, שבניו ובני ביתו ייאלצו לעבוד בעבודה הבזויה של שאיבת מים. המשורר מאמץ את קללת יהושע לגבעונים (ט, כג): וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי. הצירוף 'בָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ' רווח בספרות חז"ל (ראו למשל משנה, מסכת מעשרות, פ"ג מ"א).


Have more information? Found a mistake?