audio items
snunit
العودة إلى نتائج البحث

שאו מנחה

لتكبير النص لتصغير النص
playerSongImg
عنوان שאו מנחה
دورة العام שבת
لغة עברית

תנאי השימוש:

تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.

على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.

يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.

إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]

MARC RECORDS
تفسير التهاليل الدينية اليهودية

  • • שְׂאוּ מִנְחָה מְשֻׁבָּחָה בְּיוֹם מְנוּחָה הַתְשִׁירוּ – העניקו ('הַתְשִׁירוּ' – מלשון תשורה, והוא חידוש של הפייטן) לאל ביום השבת מנחה משובחת. הצירוף 'מִנְחָה מְשֻׁבָּחָה' משמש בכפל משמעות: א. מנחה שאינה באה מן הסולת, הנחשבת פשוטה יותר מקרבנות אחרים; ב. מנחה של דברי שבח והלל, ההולמים את סוג ה'אופן' עליו נמנה פיוטנו. משמעות זו מועצמת גם על ידי הפסוק העומד ברקע הטור, מתהלים (צו, ח): הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו.
    • מָרוֹם דָּר בְּעֹז נֶאְדָּר בְּהוֹד וְהָדָר הַכְשִׁירוּ – סדרו לפניו דברי הוד והדר שיהיו נאים וראויים בעיניו. האל מכונה כאן בתארים שונים המבטאים את עליונותו ('מָרוֹם דָּר' – ראו למשל מיכה ו, ו: בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה) ואת עוצמתו ('בְּעֹז נֶאְדָּר'; הלשון על פי שמות טו, יא: מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא).
    • עֵינֵיכֶם לְנֶגְדְּכֶם עַפְעַפֵּיכֶם הַיְשִׁירוּ – הישירו מבט לפנים; שיבוץ פסוק ממשלי (ד, כה): עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ.
    • וּרְאוּ אוֹר צַר וָאוֹר מְאוֹרֵי אוֹר תָּשִׁירוּ – ראו את אור הירח ואת אור השמש, ושירו למולם. לשון הטור על פי ישעיהו (ה, ל): וְיִנְהֹם עָלָיו בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת יָם וְנִבַּט לָאָרֶץ וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ, וכפי שנתפרש על ידי רש"י שם: "ויש פותרין [=מפרשים] 'צר' היא הלבנה שנתמעטה, ו'אור' היא החמה". הפייטן רומז כנראה לכך שאף השמש והירח משתתפים כביכול בשירת השבח לאל.
    • מְרַנֲנֵי שְׁפַר וְכוֹכְבֵי צְפַר שִׁיר חָדָש יָשִׁירוּ – המלאכים, יחד עם כוכבי הבוקר, אף הם ישירו בכל יום שיר חדש לקדוש ברוך הוא. שעות הבוקר מצוינות במלים 'שְׁפַר' (על פי דניאל ו, כ) ו'צְפַר' (כמו 'צפרא' בארמית). הטור מיוסד על האמור באיוב (לח, ז): בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. ואפשר שכבר כעת כורך הפייטן יחד את שירת ישראל בארץ עם שירת המלאכים בשמים – נושא מרכזי בפיוטי אופן – בהתאם לדרשתו של פסוק זה בתלמוד הבבלי (חולין צא, ע"ב): "ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: 'ברן יחד כוכבי בקר', והדר [=ורק אחר כך]: 'ויריעו כל בני אלהים'" – 'כוכבי בקר' משולים לישראל, ו'בני אלהים' הם המלאכים, והפסוק מקדים את רינתם של כוכבי הבוקר לזו של בני האלהים.
    • וְהַחַיוֹת יְשׁוֹרֵרוּ וּכְרוּבִים יְפָאֵרוּ – הפזמון החוזר של פיוטנו אינו אלא נוסח הפתיחה של פסקת המעבר ששימשה במנהג אשכנז כדי לגשר בין שני פסוקי הקדושה הנאמרים בברכת 'יוצר' שלפני קריאת שמע של שחרית – "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" ו"בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ" – באותם ימים מיוחדים בהם נאמר פיוט 'אופן' בתווך; במקום הנוסח הרגיל – "וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים..." נהגו לומר: "וְהַחַיוֹת יְשׁוֹרֵרוּ וּכְרוּבִים יְפָאֵרוּ וּשְׂרָפִים יָרֹנוּ וְאֶרְאֶלִים יְבָרֵכוּ פְּנֵי כָל חַיָּה וְאוֹפַן וּכְרוּב לְעֻמַּת שְׂרָפִים לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים".
    • מִי מָסַר שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת בָּרָקִיעַ – מי הוא זה שקבע ברקיע השמים את שנים-עשר המזלות?
    • בָּרָא לְמוּל בְּנֵי תָם וּמוּל אֲשֶׁר בַּחֹשֶׁן הִשְׁקִיעַ – ברא אותם כנגד שנים-עשר שבטי ישראל, בני יעקב שכונה איש תם (בבראשית כה, כז), אשר שמותיהם משוקעים באבני החושן, ככתוב בספר שמות (כח, כא): וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט.
    • אֵלֶּה הֵם חֲיָלֵיהֶם מְשֻׁלָּשִׁים הִתְקִיעַ – שנים-עשר המזלות ערוכים וקבועים במקומם כחיילים בשלשות בארבע רוחות השמים, כמתואר במדרש פרקי דרבי אליעזר (פרק ו): "כל המזלות משרתים ללבנה בלילה מארבע פנות העולם, שלשה בצפון ושלשה בדרום ושלשה במזרח ושלשה במערב".
    • הַמּוֹצִיא גַלְגַּל חֲצִי עֲלִיל וַחֲצִי מַשְׁקִיעַ – האל ברא את גלגל המזלות כך שחצי ממנו נראה לעין ('חֲצִי עֲלִיל' – כמו בביטוי החז"לי 'נראה בעליל'. מקורו בתהלים יב, ז) בהיותו מעל פני הארץ, בעוד חציו השני משוקע מתחת לפני הארץ ואינו נראה.
    • בְּמִסְפָּר כֵּן אֵפוֹד תִּכֵּן שְׁבָטִים חֲצָיִם הִבְקִיעַ – אותה חלוקה של שנים-עשר לשתי שישיות, היא העומדת גם ביסוד יצירת האפוד, שאף הוא מבגדי הכהן הגדול, ואף בו רשומים שמות שבטי ישראל, אלא שבניגוד לחושן הם ערוכים בשתי שישיות, כשני חצאי גלגל המזלות. על פי תיאור האפוד בספר שמות (כח, ט-י): וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם.
    • נֶגְדּוֹ לָכֵן הֵם בְּתוֹכֵן בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ – שמות שנים-עשר שבטי ישראל המשוקעים באפוד ובחושן העומדים כנגד שנים-עשר המזלות בשמים, ומכוונים יחד כלפי הקדוש ברוך הוא, מאירים לפניו.
    • צְבָאָם נְצוֹר בְּתוֹךְ צַר צוֹר יְצַו שָׂרֵימוֹ לְמַעְלָּה – האל יצווה את המלאכים הממונים על ישראל בשמים, לשמור את צבאות ישראל בהיותם בין אויבים המצרים להם. ברקע טור זה ושני הטורים שלאחריו עומדים דברי המדרש בשמות רבה (פרשה יח, ה): "אמר ר' נחמיה: בוא וראה אהבתו של הקב"ה על ישראל, שהרי מלאכי השרת שהן גיבורי כח עושי דברו עשאן הקדוש ברוך הוא שומרין לישראל; ומי הם? מיכאל וגבריאל, שנאמר 'על חומתיך ירושלים הפקדתי שומרים' (ישעיהו סב, ו)".
    • לְכֻלָּם חֵיל שׁוֹמְרֵי חֵל חוֹמוֹת עִיר עַל תִּלָהּ – המלאכים ערוכים בחילות, ותפקידם להיות שומרי חומותיה של ציון וירושלים – כפי שעולה מן הפסוק המצוטט בדרשת חז"ל לעיל. חֵל הוא חומה בלשון המקרא (ראו ישעיהו כו, א).
    • בְּשֵׁם יִפְקוֹד שְׁמוֹר וּשְׁקוֹד תָּמִיד יוֹם וָלָיְלָה – בשמו הקדוש יפקוד האל על המלאכים לשקוד על שמירת העיר יומם ולילה; מיוסד על המשכו של אותו פסוק בישעיהו (סב, ו-ז): עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם.
    • יִקְרָא לַצֹאן שְׁנַת רָצוֹן אַל תִּתְּנוּ דֳמִי סֶלָה – מנגד, הפייטן מבקש מן המלאכים שלא ישקטו ולא יחדלו משירתם עד שיכריז הקדוש ברוך הוא על גאולתה של ציון. מיוסד על הפסוק הבא בנבואת ישעיהו (שם, ז) וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ, וכפי שנדרש על ידי חז"ל בתלמוד הבבלי (מנחות פז, ע"א): "כתיב: 'על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם' (ישעיהו סב, ו-ז). מאי אמרי [=מה אומרים אותם מלאכים המזכירים את ה' ומתבקשים על ידי הנביא שלא לחדול מכך]? הכי אמר [= כך אמר] רבא בר רב שילא: 'אתה תקום תרחם ציון' (תהלים קב, יד) [=כלומר, זהו הפסוק הנאמר על ידי המלאכים ללא הפסק]".
    • חַשְׁמַלִּים וְאֶרְאֶלִּים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ – האמירה המתמשכת והבלתי פוסקת של המלאכים מתאפשרת על ידי תמיכתם זה בזה, ושותפותם בפעולת ההמלכה השירית של הקדוש ברוך הוא. 'חַשְׁמַלִּים וְאֶרְאֶלִּים' הם כינויים למלאכים, המבוססים על חזון יחזקאל (א, ד-ה): וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה, ונבואת ישעיהו (לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן. הטור נחתם בשיבוץ פסוק מישעיהו (מא, ו): אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק.
    • מֵרֹב חִיל הֲלֹא מַזְחִיל זֵיעַ חַיּוֹת מְפַכֶּה – מרוב פחד ואימה מן המעמד המקודש, זורמת ('מַזְחִיל' – על פי לשון המשנה. ראו למשל מסכת מקוואות, פ"א מ"ח) זיעתם של המלאכים (המכונים חיות, ע"פ חזון יחזקאל שצוטט לעיל) כנחל המפכה מים. מיוסד על תיאור שירת המלאכים במדרש פרקי דרבי אליעזר (פרק ד. פרק זה אהוב היה על מיסטיקנים ומשמש הרבה בפיוטי אופן): "והחיות עומדות אצל כסא כבודו ואינן יודעות מקום כבודו, והחיות עומדות באימה ברתת בזיע, ומזיעות פניהם נהר אש מושך ויוצא לפניו".
    • אוֹנִים לוֹ וְהִלּוּלוֹ שָׁכוֹן אֶת דַּכָּא וְנָכֶה – למרות כוחו העצום ורב האונים של הקדוש ברוך הוא, תפארתו האמיתית היא בענוותנותו, בנכונותו לשכון במקומות נמוכים ושפלים למען בריותיו. מיוסד על דרשת חז"ל בתלמוד הבבלי ( מגילה לא, ע"א): "אמר רבי יוחנן: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא אתה מוצא ענוותנותו; דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים: כתוב בתורה 'כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד' (דברים י, יז), וכתיב בתריה [=וכתוב מיד אחר כך] 'עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה' (שם, יח). שנוי בנביאים 'כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן' וגו' (ישעיהו נז, טו), וכתיב בתריה 'וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ'...".
    • וְאַמִּיץ יָהּ בְּנֵי עֲלִיָּה לְפָנָיו אַשְׁרֵי זוֹכֶה – ובכל כוחו האדיר של האל, אשרי הראויים לראותו ולעמוד לפניו. 'בְּנֵי עֲלִיָּה' הוא כינוי לאותם אנשים יחידי סגולה הראויים לחזות פני שכינה, על פי דברי ר' שמעון בן יוחאי בתלמוד הבבלי (סוכה מה, ע"ב): "ראיתי בני עלייה והן מועטין".
    • כֹּחַ רַב לְמִי נִקְרַב בְּמִנְיַן לוֹ כָּל חוֹכֵי – כוח עצום יש למי שזוכה להיכנס במניין שלושים ושישה ('לוֹ' בגימטריה) הצדיקים המקיימים את העולם. מיוסד על דרשת חז"ל בהמשכה של אותה סוגיה שצוטטה בטור הקודם (שם): "לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום [=לא פוחת העולם משלושים ושישה צדיקים המקבלים פני שכינה בכל יום], שנאמר: 'אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ' (ישעיהו ל, יח) – 'לוֹ' בגימטריא תלתין ושיתא הוו [=אותיות 'לוֹ' בגימטריה שלושים ושש הן]".
    • אִישׁ אִישׁ בְּבַר וְיֵשׁ בְּלֹא בַר נִכְנָס בְּמַרְאִית סוֹכֶה – יש מי שזוכה לראות פני שכינה ברשות ('בְּבַר' – מארמית), ויש מי שמצליח לראות ולהביט בשכינה אף בלא קבלת רשות, הודות למעמדו הרוחני הנעלה. גם טור זה נשען על המשכה של אותה סוגיה בתלמוד הבבלי – הנדרשת בסופה ליישב את הפער בין המימרא הראשונה לפיה מעטים הם בני עלייה (אחד או שניים בדור, ואף למטה מזה), לבין המימרא השנייה לפיה ישנם לפחות שלושים ושישה צדיקים בכל יום, וקובעת (שם): "לא קשיא [= לא קשה. הסתירה אינה בלתי-פתירה]. הא – דעיילי בבר [=אלו שלושים וששה הצדיקים נכנסים להקביל פני שכינה רק ברשות], הא - דעיילי בלא בר [=ואלו, אותם בני עלייה המועטים, נכנסים לראות פני שכינה אף בלא רשות]". 'בְּמַרְאִית סוֹכֶה' – במראה בהיר, או בלשון אותה סוגיה 'באספקלריא המאירה' – כלומר: אותם הראויים לחזות פני שכינה אף בלא קבלת רשות מפורשת מן האל, זוכים לראותו במראה בהיר וצלול במיוחד.
    • מְלִיצֵי עַם הֵם בְּנֹעַם יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ – אותם הצדיקים אינם פועלים רק לטובת עצמם, אלא כמליצי יושר על עם ישראל; קרבתם לאל מאפשרת להם לגשת בכבוד לקדוש ברוך הוא וללמד זכות על עמו. הטור נחתם בפרפראזה על פסוק ממלאכי (ג, טז): אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ.
    • לֹא מֻרְשִׁים תַּרְשִׁישִׁים בְּשִׁיר כַּחֲבִיבִים אֱמוּנִים – למרות הדרה, אין שירת המלאכים ('תַּרְשִׁישִׁים' – כינוי למלאכים. מיוסד על דימויים לאבן היקרה 'תרשיש' בידי יחזקאל, י, ט) עולה לפני האל כשירתם של ישראל ('אֱמוּנִים' – על פי ישעיהו כו, ב: פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים), החביבים עליו עוד יותר; מיוסד על דברי חז"ל במסכת אבות דרבי נתן (נוסחא ב, פרק מד): "ישראל נותנים זמרה [=לפני האל] ומלאכי השרת נותנים זמרה. ישראל מנין? שנאמר 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' (דברים ו, ד). ומלאכי השרת מנין? שנאמר 'ברון יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים' (איוב לח, ז). ואי אתה יודע איזה שבח משובח יותר; כשהוא אומר 'משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל' (שמואל ב, כג א), השבח שאתם משבחים לפני משובח יותר ממלאכי השרת".
    • נֶעְדָּר אַךְ כָּל מַלְאָךְ רֹן לְהַתְמִיד בְּכָל זְמַנִּים – נמנע כל מלאך מלהתמיד בשירתו, לעיתים, כל עוד ישראל על הארץ לא אמרו שירה – בהתאם לדרשת חז"ל שכבר הוזכרה בפירושנו לתחילת הפיוט (בבלי חולין, צא ע"ב): "ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: 'ברון יחד כוכבי בקר', והדר [=ורק אחר כך]: 'ויריעו כל בני אלהים'".
    • בָּרוּךְ שְׁמוֹ בְּבָרְכֲמוֹ אַחֲרֵי קִלּוּס מְשַׁנֲנִים – את ברכת המלאכים בשמים לאל 'בָּרוּךְ שְׁמוֹ' הם נושאים לפניו רק לאחר שישראל משבחים אותו על הארץ.
    • כְּבוֹד עָמְדָם בְּעֵת עָם דֹּם תְּרַפֶּינָה כְּנַף רְנָנִים – המלאכים, בעומדם ברוב כבוד לפני הבורא, שותקים וחדלים מלהזיז כנפיהם) כאשר עם ישראל אומר שמע ישראל לפני הקדוש ברוך הוא בבתי כנסיות ברוב עם. מיוסד על נבואת יחזקאל (א, כד): וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן, וכפי שנתפרשה במדרש בראשית רבה (פרשה סה, כב): "...ומהו 'בעמדם'? – בא עַם דֹם; בשעה שישראל אומרים שמע ישראל שותקין, ואחר כך בעמדם תרפינה כנפיהם [=של המלאכים], ומה הם אומרים? 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'".
    • ה' שָׁם בְּהַקְדִּישָׁם פַּעַם אַחַת נִמְנִים מִמְּקוֹמוֹ יִתְמְהוּ לָמוֹ חַיּוֹת לְשָׁאֳלָם פּוֹנִים – המלאכים מקדישים פעם אחר פעם את האל, ובכל זאת אינם יודעים היכן הוא, ופונים זה לזה בשאלה על כך; מיוסד על האמור במדרש פרקי דרבי אליעזר (פרק ד, שכבר צוטט לעיל): "והחיות עומדות אצל כסא כבודו ואינן יודעות מקום כבודו, ועונות ואומרות בכל מקום שכבודו שם ברוך כבוד ה' ממקומו". פיוטי אופן, ופיוטנו בתוכם, רגילים להדגיש את המתח בין פעולת ההקדשה הנמרצת של המלאכים את האל, לבין העובדה שאף הם עצמם אינם יודעים היכן הוא בדיוק.
    • אָן אֲבִיר תָּם בְּכֵס נֶחְתָּם וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַזְכִּירוּ – היכן הוא אלוהי יעקב, אשר דמותו חקוקה בכסא הכבוד? 'אָן אֲבִיר תָּם בְּכֵס נֶחְתָּם' – על פי בראשית מט, כד: וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, ומסורת חז"ל בנוגע לדמותו של יעקב בכסא הכבוד, ראו למשל בראשית רבה, פרשה פב: "מה אם מי שבונה מזבח לשמי הריני מברכו, יעקב שאיקונין שלו חקוקה בכסאי על אחת כמה וכמה שאני נִגלה עליו ומברכו"; כך שבים המלאכים ותרים אחר האל. הפיוט נחתם בשיבוץ מקראי מישעיהו (מח, א): שִׁמְעוּ זֹאת בֵּית יַעֲקֹב הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל וּמִמֵּי יְהוּדָה יָצָאוּ הַנִּשְׁבָּעִים בְּשֵׁם ה' וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַזְכִּירוּ לֹא בֶאֱמֶת וְלֹא בִצְדָקָה.


أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟