דבקה החמור

تسجيل تجاري

מתוך אלבום:

القيمين:

זמיר, עמנואל (מלחין, מחבר);
בראון, יחזקאל (מעבד מוזיקלי)

يرجى الانتباه، نظرًا للقيود المفروضة على الاستخدام، لا يمكن مشاهدة هذه المادة إلا من مبنى المكتبة

تشغيل الأغاني بشكل متسلسل

01.

מגדים לרעי בצנעה מי צפן
02.

דבקה עבאיה
03.

דבקה רפיח
04.

הרועה
05.

אל אדמות לכיש
06.

נפשי הומה
07.

בפאת הכפר
08.

דבקת רועים
09.

ערב שח על פי הבאר
10.

עלי עלי האש
11.

כאגדת רבקה נדברו בי בנות ארם
12.

לב זהב למי למי ועלים של תכלת
13.

שיר ליום כלולות
14.

צליל
15.

לילה בבקעה
16.

קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים
17.

ושלחתי אש בחומת עזה
18.

ליל זהב
19.

הטלה
20.

מחול דיגים
21.

צליל זוגים וצל הערב מרדפים אבק עדרי
22.

דבקה החמור
23.

השועל הבא מדרך אל כרמי קרב
24.

אלת הברקת
25.

ליל קציר
26.

הקוצרים הידד
27.

מגל וחרב
28.

בשדות
29.

באר בשדה חפרוה רועים
30.

בת יפתח
31.

זמר כפרים
32.

מגדים לרעי בצנעה מי צפן

تشغيل الأغاني بشكل متسلسل

	יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ וַחֲמוֹר (וְגַם חֲמוֹר יָדַע) וַחֲמוֹר - אֵבוּס בְּעָלָיו. עַל כֵּן אַל נָא תִּתְמָהוּ, יְדִידַי, לְשֶׁמַע אַגָּדָה עַל חֲמוֹר, חֲמוֹר מְאֻלָּף. גָּאלוּ לִלְחִמָאר: לָוֵוין? גָּאל: יָא לִלְחָטָאבּ, יָא לִלְעֵין! כְּפָר אֶל כְּפָר יַבִּיעַ אֹמֶר וּמְסַפְּרִים תָּמִיד עָלָיו תַּחַת עֵץ שִׁקְמָה אוֹ תֹּמֶר זֶה לָזֶה כָּל בְּנֵי עֲרָב. גָּאלוּ לִלְחִמָאר: לָוֵוין? גָּאל: יָא לִלְחָטָאבּ, יָא לִלְעֵין! עִם בֹּקֶר לַשָּׂדֶה יָצָא פַלָּאח (וְהַחֲמוֹר הָלַךְ) עִם הַפַּך לִשְׁאֹב מִן הָעֵין אֵפֶנְדִּי עִם הַכֶּרֶס רָץ לַכְּרַךְ וְלַחֲמוֹר עַל גַּב הַחוֹטֵב עֵצִים שׁוּב טוֹעֵן: גָּאלוּ לִלְחִמָאר: לָוֵוין? גָּאל: יָא לִלְחָטָאבּ, יָא לִלְעֵין!

	שיר זה נכתב בעקבות ביקורו של זמיר בכפר ערבי, שם שמע את המשפט "שאלו חמור לאן אתה הולך, ובתשובה הוא ענה - לחטוב עצים ולהביא מים מן המעין". את המשפט הזה שילב זמיר בשירו. הדבקה היא ריקוד פופולרי בארץ ישראל ובמזרח התיכון. משמעות השם היא 'רקיעה ברגל', התנועה שמאפיינת את הריקוד המבוצע באופן מסורתי על ידי גברים בשורה. סוגת הדבקה נקלטה בקלות לתוך רפרטואר השירים והריקודים בישראל. כמה מן הדבקות המקוריות קיבלו מילים עבריות, ואחדות מהן מושרות אפילו בבתי כנסת. כמו ריקודי ההורה, גם ריקודי הדבקה התאימו לאידאולוגיה החברתית באותם זמנים - בדגש על היחד, על הקבוצה כאיש אחד. בשנות השלושים והארבעים, חלוצי ארץ ישראל שרו דבקות שלמדו מן הערבים. משנות החמישים, נכתבו דבקות ישראליות ששילבו תכונות של הדבקה המסורתית ושל ההורה. מגמה זאת התחזקה כאשר הלחנים הותאמו לריקודי עם ישראליים.

عنوان	דבקה החמור
عناوين إضافية	אתחלתא: ידע שור קנהו [ביצוע מוקלט]
المؤدي	רן ונמה (צמד)
من	מגדים לרעי
شركة التسجيل	פתח תקוה : העמותה למורשת הזמר העברי
تاريخ الإنتاج	2004
القائمون على العمل	זמיר, עמנואל 1925-1962 (מלחין, מחבר) בראון, יחזקאל 1922-2014 (מעבד מוזיקלי) רן ונמה (צמד) (מבצע)
الفني	Debkas (dance)
لغة	heb
رقم الرف	CD/06567
رقم النظام	990026381690205171

عنوان

عناوين إضافية

المؤدي

من

شركة التسجيل

تاريخ الإنتاج

القائمون على العمل

الفني

لغة

رقم الرف

رقم النظام

תנאי השימוש:

حظر النسخ

قد يُحظر نسخ المادة واستخدامها للنشر، التوزيع، الأداء العلنيّ، البثّ، إتاحة المادة للجمهور على الإنترنت أو بوسائل أخرى، إنتاج عمل مشتقّ من المادة (على سبيل المثال، ترجمة العمل وتعديله أو معالجته)، بصيغة إلكترونية أو آلية، من دون الحصول على إذن مسبق من مالك حقوق التأليف والنشر ومن مالكي المجموعة.

لاستيضاح إمكانية استخدام المادة، يرجى ملء استمارة الاستفسار عن حقوق التأليف والنشر

معلومات إضافية:

تمّ تسليم المادة إلى المكتبة الوطنية وفقًا لقانون الكتب (الالتزام بتقديم التفاصيل وتحديدها) من سنة 2000، وقد تكون المادة خاضعة لحقوق التأليف والنشر.

إذا كنت تعتقد/ين أنّه قد وقع خطأ في المعطيات الواردة أعلاهُ، أو أنّك تعتقد/ين أنّ هناك انتهاكًا لحقوق التأليف والنشر بشأن هذه المادة، فيرجى التوجُّه إلينا من خلال الاستمارة التالية.

MARC RECORDS

عن

שיר זה נכתב בעקבות ביקורו של זמיר בכפר ערבי, שם שמע את המשפט "שאלו חמור לאן אתה הולך, ובתשובה הוא ענה - לחטוב עצים ולהביא מים מן המעין". את המשפט הזה שילב זמיר בשירו.
הדבקה היא ריקוד פופולרי בארץ ישראל ובמזרח התיכון. משמעות השם היא 'רקיעה ברגל', התנועה שמאפיינת את הריקוד המבוצע באופן מסורתי על ידי גברים בשורה. סוגת הדבקה נקלטה בקלות לתוך רפרטואר השירים והריקודים בישראל. כמה מן הדבקות המקוריות קיבלו מילים עבריות, ואחדות מהן מושרות אפילו בבתי כנסת. כמו ריקודי ההורה, גם ריקודי הדבקה התאימו לאידאולוגיה החברתית באותם זמנים - בדגש על היחד, על הקבוצה כאיש אחד. בשנות השלושים והארבעים, חלוצי ארץ ישראל שרו דבקות שלמדו מן הערבים. משנות החמישים, נכתבו דבקות ישראליות ששילבו תכונות של הדבקה המסורתית ושל ההורה. מגמה זאת התחזקה כאשר הלחנים הותאמו לריקודי עם ישראליים.

أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟