ברכת הדעת (מתוך תפילת העמידה)

•    אַתָּה חוֹנֵן / חוננו - המטבע "אתה חונן" דומה לשלוש ברכות השבח הראשונות, ואילו "חוננו" דומה יותר לחטיבת הבקשות (כמו "השיבנו", "רפאנו" וכו')
•    חוֹנֵן - נותן, מעניק.
•    חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה - אדם ואנוש הן מילים כלליות ואוניברסליות המתארות את כל בני האדם. נדמה שהברכה הזו שמהווה את התשתית לתפילה פותחת דווקא בשבח כללי. יש הטוענים שהנוסח "חננו אבינו" הארץ הישראלי נועד ליצור אופי קרוב ופרטי יותר ללשון הכללית הקודמת.
•    חכמה, דעה, בינה, השכל - מילים נרדפות שמופיעות יחדיו או בנפרד במקומות רבים במקרא. הן המסמנות גם יכולות שכליות ונפשיות וגם כישורים של מלאכה ואומנות, אם כי המפרשים השונים ניסו לעמוד על ההבדלים ביניהן ולהסביר את סדר הופעתן בברכה. חכמה, בינה ודעת הן שלוש הספירות העליונות בעשר הספירות שמייצגות תכונות אלוהיות שונות על פי הקבלה (אם לא מונים את כתר כספירה).
•    חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ - האל נתפס כמקור החכמה, והוא חולק אותה ומחלק ממנה לבני האדם. ראו בבלי ברכות (נח, ע"א): "תנו רבנן: הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו; חכמי אומות העולם - אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם."
•    אתה אמרת להבדיל - ביקשת להבדיל. המילה "אמרת" רומזת על מעשה הבריאה שנעשה ב"מאמר" (ראו משנה אבות ה, א).
•    גויי/עמי הארצות - העמים השונים, על פי בראשית כו ד: "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".
•    משפחות האדמה - העמים השונים, על פי עמוס ג, ב: "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה"
•    הָחֵל עָלֵינוּ הַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵינוּ לְשָׁלוֹם - לשלום, כלומר שיהיה בהם שלום, שלווה כמו "לך לשלום" (שמות ד, יח ועוד)
•    חֲשׂוּכִים מִָּכָּל חֵטְא וּמְנֻקִּים מִכָּל עֲוֹן - נטולי חטאים ועברות.
•    מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פוֹרְעָנִיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָעוֹלָם - מתרגשות לבוא: שיחולו, שיארעו.
•    [נוסח א"י: כאמור והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי - ויקרא כ, כו. נוסח תפילת שמונה עשרה שבידינו לרוב אינו מצטט פסוקים, אך בגניזה נמצאו נוסחים אחרים בהם הברכות כוללות ציטוטים כאלו.]