תהלים עד: משכיל לאסף למה אלהים

(ב) זְכֹר את עֲדָתְךָ, עדת ישראל שאותה קָנִיתָ, בחרת ולקחת לך עוד בימי קֶּדֶם, אשר גָּאַלְתָּ להיות לך שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ. זכור את הַר צִיּוֹן זֶה ששָׁכַנְתָּ בּוֹ. (ג) הָרִימָה, הרם נא את פְעָמֶיךָ, צעדיך ובוא במהרה לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח, חורבנות שאין להם סוף. ראה את כָּל מה שהֵרַע אוֹיֵב גם בַּקֹּדֶשׁ, במקדש. (ד) שָׁאֲגוּ צוֹרְרֶיךָ, אויביך בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ, במקומות ההיוועדות, המפגש שלך, וגם בבית-המקדש, שבו נועדת עם ישראל. שם נשמעות שאגות ניצחון האויבים, ושם שָׂמוּ אוֹתֹתָם, דגליהם כך שיהיו אֹתוֹת לניצחונם במקומותינו. (ה) יִוָּדַע, ייראה האויב במשפטו לפניך כְּמֵבִיא, כמניף לְמָעְלָה בִּסְבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת, את הגרזנים. דע כי האויב התייחס למקדש ולערי ישראל כחוטב עצים בסבך, המכה בכליו בכול ומשחית ללא הבחנה. (ו) וְעַתָּה בפִּתּוּחֶיהָ, פתחיה של העיר, או: קישוטיה המגולפים נהרסים כולם יָּחַד בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפּוֹת, כלי ניתוץ יַהֲלֹמוּן, יטיחו. (ז) הם שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ, לָאָרֶץ חִלְּלוּ, השפילו את מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ. (ח) אָמְרוּ האויבים בְלִבָּם: נִינָם, נשמידם, או: נעשוק ונצער אותם יָחַד. הם שָׂרְפוּ לא רק את המקדש אלא גם כָל מוֹעֲדֵי אֵל מקומות מקודשים אחרים, כגון בתי כנסיות, ובתי מדרשות בדורות מאוחרים יותר, בָּאָרֶץ.

(ט) ואנחנו את אוֹתֹתֵינוּ, הנסים דוגמת אלה שראינו בעבר, לֹא רָאִינוּ עוד. אֵין עוֹד נָבִיא שיודיענו מתי כל זה ייגמר, וְלֹא אִתָּנוּ אדם שיוֹדֵעַ עַד מָה, מתי כל זה יימשך. ולכן אנחנו קוראים אליך: (י) עַד מָתַי, אֱלֹֹהִים, יְחָרֶף, יקלל צָר, שונא, יְנָאֵץ אוֹיֵב את שִׁמְךָ לָנֶצַח?! (יא) לָמָּה תָשִׁיב, תחזיר, תעביר את יָדְךָ, ותימנע מלפעול ולהראות את כוחך? ובהמשך לדימוי זה אנו מבקשים: ויד ימִינֶךָ החזקה מִקֶּרֶב חֵיקְךָ כַלֵּה, העבר. אל תשאיר את ידיך אצלך בלי לעשות מאומה. פְּעל בהן. (יב) והרי אתה, אֱלֹֹהִים, כל יכול, כפי שראינו בעבר. הרי אתה מַלְכִּי מִקֶּדֶם, היית פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. (יג) אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ, בגבורתך את היָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם. (יד) אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, חית מים גדולה מאוד, ותִּתְּנֶנּוּ - את הלוויתן מַאֲכָל לְעָם, לְצִיִּים, ספינות, לקבוצות אנשים שלא יכלו לגבור עליו בעצמם. (טו) אַתָּה בָקַעְתָּ מן האדמה מַעְיָן וָנָחַל, אַתָּה גם הוֹבַשְׁתָּ, ייבשת נַהֲרוֹת אֵיתָן השוצפים וגועשים תמיד. (טז) לְךָ יוֹם, אַף לְךָ לָיְלָה, אתה מושל בשניהם. אַתָּה הֲכִינוֹתָ, יצרת מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ. (יז) אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ, קבעת את חוקי העולם. קַיִץ וָחֹרֶף - אַתָּה יְצַרְתָּם.

(יח) ומאחר שיש בכוחך לעשות הכול, אנא זְכָר זֹאת - את האוֹיֵב אשר חֵרֵף את ה', וְאת העם הנָבָל אשר נִאֲצוּ את שְׁמֶךָ. (יט) אַל תִּתֵּן לְחַיַּת, לאותן חיות טרף את נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ, התור, היונה שלך, המסמלת את עם ישראל, ואת חַיַּת, החיים של עֲנִיֶּיךָ אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח. (כ) הַבֵּט לַבְּרִית שכָּרתָּ עמנו, כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ, הארץ התמלאה בחושך ובנְאוֹת, מקומות מושב של חָמָס.

(כא) אַל יָשֹׁב דַּךְ, עני נִכְלָם, משום שלא מצא עוזר. עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ כשתעזור להם. (כב) קוּמָה, אֱלֹֹהִים, רִיבָה רִיבֶךָ, שהרי האויב הזה איננו רק פוגע בנו; הוא גם מחלל את שמך. זְכֹר חֶרְפָּתְךָ, החרפות שאתה שומע מִנִּי נָבָל, מן הנבלים כָּל הַיּוֹם. (כג) אַל תִּשְׁכַּח את קוֹל צֹרְרֶיךָ, את שְׁאוֹן רעשם של קָמֶיךָ, האויבים הקמים עליך אשר עֹלֶה תָמִיד בחירוף, בגידוף ובבוז, והושע את שמך, את מקדשך ואותנו.

פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.