• פיוט הפונה אל האדם ומעורר אותו אל נשמתו שירדה אל העולם אל העולם הזה, לשכון בתוך גופו של האדם. נשמת האדם, אותה מדמה המשורר לאבנים טובות, ניתנה לאדם כפיקדון. המשורר מתאר מעמד לפיו כל לילה, בעת שהאדם ישן, עוזבת הנשמה את גופו ועולה למעלה, להתייצב לפני רבונו של עולם ולתת דין וחשבון על פעולותיה. מתוך כך מעורר המשורר את האדם להתעורר - הן כפשוט והן בממד הרוחני. צורת השיר: הפתיחה מכילה חריזה פנימית. בכל בית חריזה פנימית משולשת, ואילו הצלע הרביעית בכל בית מסיימת במלה החותמת את הפתיחה העשויה להוות בחלק מהלחנים פזמון חוזר - כעין שיר אזור. כל אזור מסתיים בקטע פסוק. נסיבות השירה: השיר מושר כחלק מהתפילות שקודם תפילת שחרית, והוא אף עוסק בעיתוי של המעבר בין היום והלילה. יש השרים אותו בסעודת ליל שבת ובנסיבות נוספות. הערת נוסח: הפיוט מופיע בגרסאות שונות. בגרסה הארוכה ביותר (והנדירה) - בתים המדגישים את ההתעוררות מן השינה. בתים אלו מובאים כאן באותיות מוקטנות. יש גרסאות שבהן אין מופיע הבית הרביעי, ויש שאין מופיע בהן הבית האחרון. ובהתאם לכך האקרוסטיכון: שמעי(י)הו (נ) / שמעייהו קוסין. פיוט השבוע בתיאור בריאת האדם בבראשית ב, ז כתוב: וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה - האדם נברא מתחתונים ועליונים, מאדמה ומנשמת חיים. בלילה, בשעת השינה, עולה הנשמה לשמים וחוזרת לכור מחצבתה:
|