مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
אודה לאל לבב חוקר / ר' שמעיה קוסון אוֹדֶה לָאֵל לֵבָב חוֹקֵר בְּרָן-יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר שִׂימוּ לֵב עַל הַנְּשָׁמָה לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה וְאוֹרָהּ כְּאוֹר הַחַמָּה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר בֹּקֶר מִכִּסֵּא כָבוֹד חֻצָּבָה לָגוּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה לְהַצִילָהּ מִלֶּהָבָה וּלְהָאִירָהּ לִפְנוֹת בֹּקֶר עוּרוּ נָא כִּי בְכָל לַיְלָה נִשְׁמַתְכֶם עוֹלָה לְמַעְלָה לָתֵת דִּין חֶשְׁבּוֹן מִפְעָלָהּ לְיוֹצֵר עֶרֶב וָבֹקֶר יִמְצָאוּהָ מְטֻנֶפֶת בַּעֲוֹנוֹת וּבְתוֹסֶפֶת כְּמוֹ שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת תָּמִיד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יִמְצָאוּהָ מְחֻדֶּשֶׁת [מְקֻדֶשֶׁת] [יִמְצָאָהּ מְקֻשֶׁטֶת] בְּזָכִיוֹת וּבְתוֹסֶפֶת [בְּמִצְוֹת וּבְתוֹסֶפֶת/בְּטַלִית וְטוֹטֶפֶת]] כְּמוֹ כַלָּה מְקֻשֶׁטֶת תָּמִיד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הַנֶּאֱמָן בְּפִקְדוֹנוֹ יַחֲזִירֶנָּה לוֹ כִּרְצוֹנוֹ אִישׁ לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר קוּמוּ כִּי [לֹא] זֹאת הַמְּנוּחָה מִדַּת רַחֲמִים מְתוּחָה שׁוּבוּ כִּי יָדוֹ פְתוּחָה לְכָל מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר וְשֵׁנָה אַל תֶּאֱהָבוּ לְהַקְדִישׁ לָאֵל אֱהָבוּ הָבוּ לַה' הָבוּ כָּבוֹד וְהָיָה הַבֹּקֶר סָלּוּהָ כְּמוֹ עֲרֵמִים [עֲרוּמִים] נֶפֶשׁ בְּהֵמוֹת נִרְדָּמִים יַעַן לְמִשְׁטַח חֲרָמִים לְסֵדֶר עוֹלַת הַבֹּקֶר וְהַחֲיוּ הָעֲנִיָּה יְחִידָה תַמָּה וּנְקִיָּה וַאֲשֶר נַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה אֵיךְ יִזְכֶּה לְאוֹר הַבֹּקֶר נֹעַם ד' לַחֲזוֹת נִזְכֶּה וּבַשָּׁנָה הַזֹּאת בִּשְׂמָחוֹת תַּחַת רְגָזוֹת בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר |
|
פיוט מיוחד במינו המושר בזמנים שונים בקרב רבות מן הקהילות. המלים הקוראות לאדם למודעות עצמית ולשמירה על טוהר נשמתו מדברות לאדם באשר הוא, מעבר למקום ולזמן. אולי משום כך זכה הפיוט הזה לשלל ביצועים ולחנים, לא מעטים מהם בני ימינו אנו, כמו למשל זה של אהוד בנאי, של אביתר בנאי ושל אחרים נוספים. הפזמון החוזר – ברון יחד כוכבי בקר – כמו גם המילה 'בוקר' החותמת כל בית בשיר - ממקמים את זמן ההתרחשות בפיוט בזמן של עלות השחר, תחילת היום. בהתאמה יפה לכך מושר הפיוט בחלק מן הקהילות (בבל) כפיוט השכמה, עוד לפני תפילת שחרית, או בשעות של לפנות בוקר כחלק משירת הבקשות (ארם צובה). משפחות רבות, ספרדיות ואשכנזיות כאחת, שרות את הפיוט במהלך השבת, במיוחד בשעות אחר הצהריים של שבת, הנחשבות לזמן חסד מיוחד ואז נוהגים לשיר בו שירי כיסופים וגעגוע. מחברו של הפיוט הוא ר' שמעיה קוסון ולא ידועים עליו פרטים רבים. משערים שחי במאה ה-16 באיזור צפון אפריקה. |
|
• פיוט הפונה אל האדם ומעורר אותו אל נשמתו שירדה אל העולם אל העולם הזה, לשכון בתוך גופו של האדם. נשמת האדם, אותה מדמה המשורר לאבנים טובות, ניתנה לאדם כפיקדון. המשורר מתאר מעמד לפיו כל לילה, בעת שהאדם ישן, עוזבת הנשמה את גופו ועולה למעלה, להתייצב לפני רבונו של עולם ולתת דין וחשבון על פעולותיה. מתוך כך מעורר המשורר את האדם להתעורר - הן כפשוט והן בממד הרוחני.
צורת השיר: הפתיחה מכילה חריזה פנימית. בכל בית חריזה פנימית משולשת, ואילו הצלע הרביעית בכל בית מסיימת במלה החותמת את הפתיחה העשויה להוות בחלק מהלחנים פזמון חוזר - כעין שיר אזור. כל אזור מסתיים בקטע פסוק.
נסיבות השירה: השיר מושר כחלק מהתפילות שקודם תפילת שחרית, והוא אף עוסק בעיתוי של המעבר בין היום והלילה. יש השרים אותו בסעודת ליל שבת ובנסיבות נוספות.
הערת נוסח: הפיוט מופיע בגרסאות שונות. בגרסה הארוכה ביותר (והנדירה) - בתים המדגישים את ההתעוררות מן השינה. בתים אלו מובאים כאן באותיות מוקטנות. יש גרסאות שבהן אין מופיע הבית הרביעי, ויש שאין מופיע בהן הבית האחרון. ובהתאם לכך האקרוסטיכון: שמעי(י)הו (נ) / שמעייהו קוסין.
פיוט השבוע בתיאור בריאת האדם בבראשית ב, ז כתוב: וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה - האדם נברא מתחתונים ועליונים, מאדמה ומנשמת חיים. בלילה, בשעת השינה, עולה הנשמה לשמים וחוזרת לכור מחצבתה: |
| عنوان |
אודה לאל לבב חוקר |
|---|---|
| دورة العام |
ימים נוראים;לכל עת |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
פיוט הפונה אל האדם ומעורר אותו אל נשמתו שירדה אל העולם אל העולם הזה, לשכון בתוך גופו של האדם. נשמת האדם, אותה מדמה המשורר לאבנים טובות, ניתנה לאדם כפיקדון. המשורר מתאר מעמד לפיו כל לילה, בעת שהאדם ישן, עוזבת הנשמה את גופו ועולה למעלה, להתייצב לפני רבונו של עולם ולתת דין וחשבון על פעולותיה. מתוך כך מעורר המשורר את האדם להתעורר - הן כפשוט והן בממד הרוחני.
צורת השיר: הפתיחה מכילה חריזה פנימית. בכל בית חריזה פנימית משולשת, ואילו הצלע הרביעית בכל בית מסיימת במלה החותמת את הפתיחה העשויה להוות בחלק מהלחנים פזמון חוזר - כעין שיר אזור. כל אזור מסתיים בקטע פסוק.
נסיבות השירה: השיר מושר כחלק מהתפילות שקודם תפילת שחרית, והוא אף עוסק בעיתוי של המעבר בין היום והלילה. יש השרים אותו בסעודת ליל שבת ובנסיבות נוספות.
הערת נוסח: הפיוט מופיע בגרסאות שונות. בגרסה הארוכה ביותר (והנדירה) - בתים המדגישים את ההתעוררות מן השינה. בתים אלו מובאים כאן באותיות מוקטנות. יש גרסאות שבהן אין מופיע הבית הרביעי, ויש שאין מופיע בהן הבית האחרון. ובהתאם לכך האקרוסטיכון: שמעי(י)הו (נ) / שמעייהו קוסין.
פיוט השבוע
בתיאור בריאת האדם בבראשית ב, ז כתוב: וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה - האדם נברא מתחתונים ועליונים, מאדמה ומנשמת חיים. בלילה, בשעת השינה, עולה הנשמה לשמים וחוזרת לכור מחצבתה:
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
