• מִי כָמוֹךָ בָּאֵלִים מְהֻלָּל ה' – אין אלוה מאלוהי העמים הזוכה לשבח והלל כמוך, אלוהינו. שיבוץ של אחד מפסוקי 'שירת הים' בספר שמות (טו, יא): מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. • אֵל נָא הַטֵּה אָזְנֶךָ לְאַנְשֵׁי הֲמוֹנַי – אלוהי, הקשב נא לעמך ישראל. נוסח הפנייה מיוסד על דניאל (ט, יז-יח): וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן ה' הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע... (וכן רבים כמותו במקרא. ראו למשל תהלים קב, ג, ועוד). • כִּי אַתָּה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן וּמְכַפֵּר עֲוֹנַי – יודעים אנו שבעל הרחמים אתה, וודאי תוכל לסלוח על כל חטאינו. מבוסס על דברי יונה הנביא (ד, ב): ...יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. • מְשַׁבְּחִים כֻּלָּם אֶת שִׁמְךָ עַם אֱמוּנַי – עם ישראל כולו, המאמין בך, משבח אותך. עַם אֱמוּנַי הוא כינוי לישראל בלשון הפייטנים. • וְאוֹמְרִים מַהֵר בְּנֵה לָנוּ בֵית מְעוֹנַי – בשבחם אותך הם מפצירים בך למהר ולבנות מחדש את בית הבחירה, מעון קדשך. • כִּי בְךָ בָּטְחוּ כֹּל יִשְׂרָאֵל יְרֵאֵי ה' – כי כל עמך סמוך ובטוח בך שאכן תושיעו. • שַׂמַּח אֶת עַם אֲשֶׁר לִבּוֹ נִשְׁבָּר – הענק שמחה לעמך ישראל, שלבו שבור כבר מרוב תלאות. • וְהָכֵן לוֹ לֶחֶם פְּרוּסָה וּבַר – הענק לעמך לא רק שמחה, אלא גם ספק צרכיהם; בַּר הוא תבואה בלשון המקרא. • הָשֵׁב לָנוּ אֶת מִקְדָשֵׁנוּ וּשְׁלַח לָנוּ מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ – הפיוט נחתם בבקשה לבנות מחדש את בית המקדש בירושלים, ולשלוח לישראל את משיחם, כפי שהבטיח בנבואתו של ירמיהו (לג, טו): בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ, ופירשו (רד"ק, ועוד): "צמח צדקה - זהו מלך המשיח". פסוק זה הוא אחד המקורות האפשריים לצירוף השגור 'מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ'. • חַזֵּק אֶת עַמְּךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת אֵלִיָּה הַגּוֹאֵל – סייע לעמך ישראל והענק להם כוח, על ידי אליהו הנביא, ככתוב בנבואת מלאכי (ג, כג-כד): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם... דימויו של אליהו כגואל רווח מאוד במסורת הפיוט, בעיקר בפיוטים להבדלה ולברית מילה.
|